צרור המור על התורה · דברים · פרק 32 · פסוק 4

ולפי שמשה חטא בארבעה מקומות נגד השם. ובכולם נגזר עליו שלא יכנס לארץ כמו שנפרש. בא להצדיק הדין על כולם. ואמר הצור תמים. כנגד הראשון שחטא בשליחות הראשון. כשאמר לא איש דברים אנכי וגו' כי כבד פה וכבד לשון. והשיבו השם מי שם פה לאדם. כלומר אתה אומר שאתה כבד פה וכבד לשון. כאלו החסרון תלוי בי ח"ו. וזהו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם הלא אנכי ה' הפועל. ולכן בעונש זה ועתה לך. כלומר עתה בשליחות הזה תלך אבל לא בשליחות ארץ כנען. וכנגד זה הצדיק הדין ואמר הצור תמים פעלו. אני מודה כי אין צייר כאלהינו. ואין חסרון בפעולתו. וזהו הצור תמים פעלו. ואם הייתי כבד פה. היא לסבה ידועה אצלו ית'. וכנגד החטא השני שאמר למה הרעותה לעם הזה וכן הרע לעם הזה. והשם השיבו עתה תראה אשר אעשה לפרעה ולא תראה במלחמת מלכי כנען. וסמך שם וידבר אלהים אל משה שדיבר אתו משפט על שהקשה לומר למה הרעות. כנגד זה הצדיק הדין ואמר כי כל דרכיו משפט. וכנגד החטאת השלישי שחטא בענין הבשר באומרו הצאן ובקר. שנראה לכאורה ששם ספק ביכולת השם ח"ו. והשם השיבו עתה תראה היקרך דברי. כלומר עתה תראה היקרך דבר שאמרתי לך שלא תראה במלחמת מלכי כנען. כנגד זה אמר אל אמונה וגו'. כלומר אני מצדיק הדין ומודה שהוא אל אמונה ולו היכולת והגבורה בכל הדברים. ואין עול במה שגזר עלי. וכנגד החטא הרביעי שחטא במי מריבה. במאמר ודברתם אל הסלע ואמר לו השם לכן לא תביא. כנגד זה אמר צדיק וישר הוא. כלומר צדיק הוא וצדיק דינו. שגזר עלי עכשיו בפירוש זאת הגזירה. ואחר שאני מצדיק הדין. כל שכן אתם שראוי לכם להצדיק הדין בכל מעשיכם ולומר הצור תמים פעלו:

ואולי שבכאן רמז להם שעתידים להיות גולים ארבעה פעמים בארבעה גליות בעבור חטאתם. ועם כל זה שראוי להצדיק הדין על כולם. ונאמר הצור תמים פעלו כנגד גלות בבל. שהיה גלות קשה כצור החלמיש יותר מגלות מצרים. כאומרם ז"ל כמעשה לבנת הספיר זה היה לפניו בשעת השעבוד. ובגלות בבל נאמר כמראה אבן ספיר. להורות שהיה קשה כאבן וגלות מצרים כלבנה. וזהו הצור תמים פעלו כנגד גלות בבל. כי כל דרכיו משפט כנגד גלות מדי. שנגזר עליהם להשמיד להרוג ולאבד. על שחטאו והשתחוו לצלם נבוכדנצר ונהנו מסעודת אחשורוש ברצונם שהרי כתיב שם אין אונס. ולכן הוצרכו מרדכי ואסתר לתקן חטאתם. כנגד האכילה אמרה אסתר וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו כמו שאכלתם בסעודת אחשורוש. שאם לא כן מיותר הוא. אחר שאמר וצומו עלי. וכנגד צלם נבוכדנצר בא מרדכי ותקן הדבר ולא רצה להשתחוות להמן. לפי שהוא היה צלם ע"ז ושם עצמו בסכנה להושיע צאנו. וכנגד זה אמר כי כל דרכיו משפט. ומדה כנגד מדה ובמשפט נגזרה עליהם גזירת המן. אל אמונה ואין עול כנגד גלות יון שהחשיך פניהם של ישראל כשולי קדירה. ונגזרה עליהם כמה גזירות קשות ורעות לפי חטאתם. ולא עשה להם עול. וכן היה אל אמונה שהאמין דבריו וקיימם אמונת אומן. שנפלו היונים בידי חשמונאי ובניו הכהנים. כמו שכתב בכהנים ברך ה' חילו אע"פ שיהיו מועטים. כן נתקיים שם מחץ מתנים קמיו. צדיק וישר הוא כנגד גלות אדום הוא גלות הרביעי הקשה והארוך מאד. ולפי שלא נקבע בו זמן כמו בשאר גליות ומצאונו בו רעות רבות וצרות יותר מבכל הגליות. ראוי שנצדיק עלינו הדין ונאמר צדיק וישר הוא:

ואולי יאמר הצור תמים פעלו. להורות שפעולת השם הם שלימות מצד שלשה דברים. האחד שפעולותיו שלימות בתכלית השלימות מצד עצמם. והשני שהדרכים וההכנות הראויות לאותו פועל הם שלימות. לפי שיש פועל שלם. והדרכים המישרים הפועל. אינן שלימות. והשלישי שהפועל עצמו הוא שלם. לפי שלפעמים יקרה שהפועל שלם. והפועל חסר ובלתי שלם. לזה אמר בכאן שבפעולות השם יש בהם כל השלשה תנאים. להורות שפעולותיו שלימות. אמר תמים פעלו. ולהורות על דרכי הפועל. אמר כי כל דרכיו משפט. רצה לומר שדרכי הפועל הם משפט וצדק. ולהורות על הפועל שהוא שלם. אמר אל אמונה ואין עול. לרמוז שהוא פועל אמיתי. לפי שכל פעולותיו קיימות אמונה אומן. וזהו אל אמונה בלי קיום. ואמר צדיק וישר הוא. לפי שלפעמים אע"פ שיהיה הפועל שלם באותו פועל. בדברים אחרים לא היה שלם. לזה אמר צדיק וישר הוא. מצד עצמו בכל הדברים:

ואולי רמז הצור תמים פעלו. על מעשה בראשית. לפי שכל מעשה בראשית הם שלימות ואין בהם נפתל ועקש. והשם ראה הדבר הראוי לכל פועל בחכמה נפלאה. כאומרו מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. לרמוז שפעולות השם היו רבות וכולם בחכמה. וזה פלא. כי מי שעושה דבר אחד שלם יהיה פלא. אבל כשיהיו רבות א"א שיהיו שלימות. ולכן כל מעשה בראשית בצביונן נבראו. וכולם הם בתכלית השלימות. ולזה אמר במעשה בראשית וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. להורות שאם יבא אדם ויאמר למה נברא דבר זה. כך תשובתו היא שהשם ראה שהיה טוב בזה הסדר ולא בסדר אחר. ולכן לפי שבכאן קרא שמים וארץ שיהיו עדים. וגם כלולים ארבעה יסודות שבהם נברא העולם. ולזה אמר הצור תמים פעלו. ואע"פ שהוא צור ותקיף. וברא כל הדברים בשם אלהים התקיף והחזק שהוא מדת הדין. עכ"ז כל דרכיו משפט. רוצה לומר כל דרכיו ברחמים. דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה. ומלת משפט היא רחמים לפי האמת. וזהו תאחז ידך במשפט. ומה שאמר ואל תבא במשפט את עבדך. לפי שקודם החטא אמר אני בצדק אחזה פניך שהוא דין גמור. אבל אחר שחטא אמר שאפילו ברחמים לא יכנס עמו. ולכן נאמר במעשה בראשית ביום עשות השם אלהים ארץ ושמים. ששתף מדת רחמים עם מדת הדין. וזהו הצור תמים פעלו. כלומר אע"פ שפעולת השם היה בדין שהיא מדת אלהים הנאמר במעשה בראשית. עכ"ז כל דרכיו משפט ברחמים שהוא שם יהו"ה. וכן אע"פ שהוא אל אמונה ואין עול. עכ"ז צדיק וישר הוא. שנכנס עם האדם לפנים משורת הדין. שזהו הישר והטוב: