אם בחוקותי תלכו. לפי שכל הפרשה למעלה סובבת בענין השמיטה. והוא ענין נסתר ועמוק ובלי טעם. כי מה טעם יש בשמיטת הארץ שיזרעוה או שלא יזרעוה. או מה כבוד יש לארץ. וכל זה נראה שהוא כמו גזירת מלך בלי טעם. לזה סמך מיד אם בחוקותי תלכו. כלומר אע"פ שהם רחוקים יש לכם להלוך בדרכם. ואת מצותי תשמרו. בערך היות אני המצוה. יהיה לו טעם או לא יהיה. וזהו ועשיתם אותם. שתעשו החק שאין לו טעם כמצוה שיש לה טעם. בלב שלם ובנפש חפיצה. ונתתי גשמיכם בעתם וגו'. כי כל זה נמשך מצד שמירת השמיטה. כי כמו שהשמיטה היא עיקר כל המצות. כן הגשמים בעתם הם עקר כל הטובות. ושלא בעתם הם עקר כל הרעות. ולכן אמר למעלה וישבתם על הארץ לבטח ונתנה הארץ פריה. ולכן אמרו שמכת בצורת שקולה כנגד כל המכות:
קריאה במקור
צרור המור על התורה · ויקרא · פרק 26 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Tzeror Hamor, Warsaw, 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036048
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 08ffe44a9ee25f20140b59038ac0ff0329bcd099b4b6835d1d14de4640bd1e39