צרור המור על התורה · דברים · פרק 1 · פסוק 34

ואמר וישמע ה' את קול דבריכם. להורות שהבין השם דבריהם איך מרדו בו ולא האמינו ביכלתו. כאומרם כי חזק הוא ממנו. או ששמע קול דבריהם ממש שדברו אלו הדברים בקולי קולות כדי שיכנסו דבריהם באזניו כדי להכעיסו. לכן ויקצוף וישבע אם יראה איש זולתי כלב בן יפונה שעשה רצון השם והשלים החסרון והגומא שעשו המרגלים. וזהו אשר מלא אחרי ה'. החסרון שחסרו המרגלים. ואחר שהוא השלים החסרון ראוי הוא שיקח חלקם בארץ. כמאמרם ז"ל על פסוק חיו מן האנשים ההם. או יאמר אשר מלא אחרי ה'. לרמוז כי כלב עשה דבריו בחכמה גדולה והראה פנים למרגלים שהיה עמהם בעצה בפיו ובשפתיו ולבו לא כן יחשוב. וזהו ועבדי כלב עקב אשר היתה רוח אחרת עמו. שפירושו אחד בפה ואחד בלב. כאומרו ואשיב להם דבר כאשר עם לבבי ולא כאשר עם פי. ולפי שידוע שזה דבר אשר שנא ה'. כי הוא רוצה שיהיו הלב והפה שוים כאומרם באחי יוסף ולא יכלו דברו לשלום. מתוך גנותם למדנו שבחם שלא היו מדברים אחד בפה ואחד בלב. ולכן אחר שכלב דיבר א' בפה וא' בלב שהוא נגד פי השם. נאמר בו אשר מלא אחרי השם. ולא אמר אשר מלא לפני השם אלא אחרי השם. לפי שהוא דבר שאין השם רוצה בו. אבל בכאן אחר שכוונתו לשמים. להוראת שעה רצה השם בזה כלאחר יד. וזהו אשר מלא אחרי השם: