צרור המור על התורה · דברים · פרק 1 · פסוק 37

ואמר גם בי התאנף השם. אע"פ שלא מצינו דבר זה מפורש בכאן שיאמר לו השם שלא יכנס לארץ. בענין המרגלים הוא כלול כאומרו אם אתם תבואו אל הארץ כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון. שנראה מכאן שהאחרים כולם ימותו במדבר. וכן אמרו רבותינו ז"ל שמזה היה מתירא משה כל ארבעים שנה שלא להקניט נגד ישראל. והקב"ה לוכד חכמים בערמה. ולכן אמר בכאן גם בי התאנף השם בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם. כמו שאמרנו למעלה. אם יראה איש באנשים האלה. אח"כ ספר שנתחרטו ישראל ואמרו חטאנו להשם. ולא הועיל להם לפי גודל עונם. ואע"פ ששבו ובכו לפני השם. כאומרו ותשובו ותבכו לפני השם. ותנינן שערי דמעה לא ננעלו. בכאן ננעלו כאומרו ולא שמע השם בקולכם. ואע"פ שהוא רחמים יצא לו ממדת רחמים למדת הדין. ולא שמע השם בקול בכיתכם ולא האזין אליכם. שזה רמז שלא האזין לשועתם כאומרו ושועתי האזינה. ואולי לא שמע ה' בקולכם הוא כנגד שמעה תפלתי השם. ולא האזין אליכם כנגד ושועתי האזינה. ותשובו ותבכו לפני ה' הוא כנגד אל דמעתי אל תחרש. (ואם) [ואל] תאמר בכאן אחר שבכו לפני השם ולא הועיל להם. ידוע הוא שלא ישמע בקולם ולא יאזין אליהם.