צרור המור על התורה · בראשית · פרק 27 · פסוק 46

ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת. בא זה להורות על חכמתה וחסידותה שלא גלתה ליצחק דברי עשו בנה שהיה רוצה להרוג ליעקב. כדי שלא לשלח מדנים בין אחים. ועוד לפי שהיתה יודעת שבחיי אביו לא יעשה לו רע כמו שאמר יקרבו ימי אבל אבי. ולכן תלתה הדבר בבנות חת ואמרה קצתי בחיי מפני בנות חת. וזה יורה ג"כ על חכמתה שרצתה לידע מצפוני לבו של יצחק. כי אולי לפי אהבתו עם עשו היה בלבו שמץ איבה עם יעקב. לפי שלקח את הבכורה והברכה מעשו בנה הגדול. ולכן תלתה הדבר בבנות הארץ ואמרה בלבה אם יצחק לבו שלם עמו הוא יצוהו ויברכהו עתה מחדש. בענין שתהיה הברכה מדעתו ותהיה קיימת מהראשונה. ולכן אמרה אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה. ואעפ"י שכולם היו אסורות כנעני חתי חוי אמורי. אבל אולי היו יותר יפות מהאחרות. או היו בגבולם. וזהו מבנות חת כאלה שאנחנו בתוכם. ואולי רמז כאלה על נשי עשו שהיו בת בארות החתי ובת אילון החתי. ולכן אמרה אם לוקח יעקב כמו שלקח עשו מבנות חת כאלה לאשה שהן כלותינו והן מורת רוח. למה לי חיים. ולפי שיצחק הבין דבריה. אמר שקרא מיד ליעקב ויברך אותו ויצוהו. ולכן אמר בכאן ויקרא שהוא לשון חבה. שחבבו בברכות רבות. וזהו ויברך אותו ויאמר אליו:

והנה בכאן הזכיר קריאה וברכה וצואה ואמירה. סימן שיקבלו בניו התורה בקריאה ואמירה וצואה וברכה. כי כולם נזכרו בתורה. וכולם רמוזים בכאן בדבריו. קריאה לשון חבה שחבבו בדבריו ובברכותיו. אמירה ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען לכלול כולם. צואה שהוא לשון זירוז הוא מה שאמר קום לך פדנה ארם בזריזות וקח לך משם אשה מבנות לבן הכשרות הראויות לך. וזהו וקח לך משם אשה יראת ה' ברוכה ואל שדי יברך אותך. ואולי הברכה והצואה הוא דבר אחד כי אחר שציוהו שלא יקח אשה מבנות כנען אין לך ברכה גדולה מזאת. וזהו ויברך אותו ויצוהו לא תקח אשה. אבל ואל שדי יברך אותך ויתן לך את ברכת אברהם אינה ברכת יצחק. אלא ברכת השם שיברך אותו לעתיד בברכת אברהם. ואולי שבירך אותו באל שדי שהוא שם חזק לשדד המערכות והמזיקים. לפי שהיה הולך לפדן ארם אצל לבן הארמי שהיה מכשף וקוסם. והיה צריך זה השם לשדד ולשבר ולבטל כישופיו וקסמיו. וזהו ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך בבנים ובבנות ולא תשאר בארץ טמאה. אלא מיד תבא לארצך שהיא ארץ קדושה. וזהו ויתן לך את ברכת אברהם לרשתך את ארץ מגוריך: