צרור המור על התורה · דברים · פרק 32 · פסוק 48

אח"כ אמר וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה. להורות לנו מעלת משה וכחו הגדול וידו הנטויה. שכל זה היה ביום ז' של אדר הוא היום שמת בו. וביום הזה כתב ספר התורה ונתנו אל הכהנים. ובו ביום כתב י"ב ספרים אחרים לי"ב שבטי ישראל כדי שלא להטיל קנאה בסעודה. ובו ביום העיד שמים וארץ בדברי השירה הזאת. ואח"כ חזר לבאר השירה הזאת לכל ישראל. ואחר כל זה כתב שדיבר השם אליו בעצם היום הזה. בעוד היום גדול בעצומו של יום. שיעלה אל הר העברים. ואחר כל זה בירך לישראל ביום זה. ועלה להר העברים. וזה באמת מהנסים הגדולים שבכל התורה. כמו שנפרש בסוף וזאת הברכה בעזה"י. ואמר אשר בארץ מואב. כדי שיכפר על עון פעור שהיה בבנות מואב. וכן שיהיה בטחון ומגן לדור המדבר. שבזכותו יכופר עונם ויקומו עמו לעת התחייה. וזהו כי שם חלקת מחוקק ספון. ואמר אשר על פני יריחו. להורות שבזכותו יבואו ישראל לארץ וינצחו המלחמות. אחר שהוא על פני יריחו נגד א"י. וזהו וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל בענין שבראייתו תהיה נוחה להכבש לבניו. כי טוב עין הוא יברך הארץ: