צרור המור על התורה · שמות · פרק 32 · פסוק 21

ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה. כי אולי העם הגידו לו ונתנו התנצלות בעד חטאתם. שאהרן עשה הרעה הגדולה הזאת. ולכן א"ל מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה בלי סבה. ויאמר אהרן אל יחר אף אדוני אתה ידעת את העם כי ברע הוא. הנה משה לא דבר בחרון אף. ולמה אמר אל יחר אפך. אבל מכאן נראה שדבר אליו קשות. ולפי שמשה א"ל שהביא עליהם חטאה גדולה. רצה לומר לו ברמז. איך הוא סבב זה העון בסבת ערב רב שקיבל כי הם עשו את העגל ולא ישראל. ולכן א"ל אל יחר אף אדני בדברי אליך מה שלא היה ראוי לדבר. כי אתה ידעת את העם אשר העלית ממצרים כי ברע הוא. כי הם רעים וחטאים לה' מאד כמצריים. וטבעם נותנת להם לחזור לסורם הרע. שהיו עובדים במצרים צורת טלה. וכאן רצו צורת עגל. ואני לא עשיתי דבר. כי אתה הגורם. והם חזרו לסורם הרע ואמרו לי קום עשה לנו אלהים. ר"ל מנהיג ושופט במקום משה. ואני לא ידעתי מחשבתם הרעה כמו שידעת אתה. ואומר להם למי זהב במחשבה טובה לדחותם מעלי. כי אולי יחוסו על ממונם. והם לא נתעצלו ויביאוהו מיד. ואשליכהו באש כדי לשורפו ולהתיכו כמים. ויצא העגל הזה מעצמו בסבת כישופם. ואם כן מה פשעי ומה חטאתי. כי עליך העון. אחר שאתה ידעת את העם שהם ערב רב. כי ברע הוא וקבלת אותם. ויפה אמר מי שאמר. כי ברע בהפוך אותיות הוא ערב. רמז על ערב רב. והאמת כן הוא כי הם מעורבים בשכלם ובדעותם בגלולי מצרים וכן הם מעורבים זרע אדם וזרע בהמה אשר בשר חמורים בשרם. והם תבל וטומאה ועירוב. והם חשוכים ואפלים כנשף וערב יום. ומטמינים מחשבתם הרעה ומראים עצמם כשרים. כי כן היה נראה בשאלתם שלא שאלו אלא מנהיג ושופט שילך לפניהם. והם הלכו חשכים ואין נוגה להם. כי לא היתה כוונתם זאת אלא לעשות אלילי כסף ואלילי זהב להשתחוות. ואחר שלכן נקראו ערב רב ואתה ידעת אותם כי ברע הוא. אין לך להאשימני. ולכן אמר וירא משה את העם. ר"ל טענות אהרן ראה שהיו צודקות ואמתיות. וראה והסתכל בעם שהיה ברע. והיה עם שאחור נזורו. וטבעם היה לחזור לאחור ולא לפנים. ולא היו שומעים לעצה ויפרעו עצת השם יתברך. ואהרן הוליכם על פי דרכם ואמר להם למי זהב להחזירם אחור. בענין שבזה יהיה לשמצה בקמיהם. כלומר שיהיו לחרפה ולגידופים ולחרם. אחר שהם העושים והגורמים ולא ישראל. ובכל יום ויום יהיו סבה להחטיא את ישראל ולפתותם אחריהם. ובזה הפועל יהיו לשמצה בקמיהם ויקומו ישראל כנגדם ויהרגום ולא יאמינום. אחר שהם בטבעם רעים ומבקשים עלילות לחזור לאחור. וזהו כי פרוע הוא. ולכן קצתם מתו בכאן. וקצתם בתבערה שהם האספסוף. וכולם ספו תמו בדבר זמרי בן סלוא. ומיד נתיחסו בני ישראל היוצאים ממצרים בפרשת פנחס ולא ערב רב. וכן רמז כי פרוע הוא שהיו מגולים ערוה ונואפים ורשעים. כאומרו וחשופי שת ערות מצרים. כי פרעה אהרן. שרצה לגלות המטמונים שהיו בלבם מטבעם הרע ולכאורה היו מכוסים כמו שפי'. וכל זה כדי שיהיו לשמצה בקמיהם ויהיו נשמרים מהם ולא ילכו אחר עצתם. וכמו שלשון ברע גלה לנו הדבר. כן לשון כי פרוע הוא כי פרעה אהרן גילה לנו. שהיו ממשפחת העבדים בעלי ערוה טמאים בטומאת פרעה והכתוב יפרש וירמוז: