צרור המור על התורה · ויקרא · פרק 24 · פסוק 2

אחר כך אמר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וגו' על המנורה הטהורה. וסמך ענין המנורה לענין הסוכה. לפי שהסוכה היא רמז לז' ענני כבוד. והמנורה היא ג"כ רמז לז' עננים. הם ז' קני המנורה. כי הז' קנים בולטים אל מול נר האמצעי שהוא רמז לאחדות הש"י. ולכן אמר במנורה מקשה בין להדלקה בין לעשייה. ואומר ולקחת סולת. לפי שאמר למעלה ענין המנורה הטהורה. רצה לקשר למעלה ענין לחם הפנים שסידורו היה על שלחן הטהור. עם המנורה הטהורה. ועוד סמך לזה ענין המנורה. לפי שכתב למעלה ויקחו אליך שמן זית זך. וידוע שזה רמז על התורה שנקראת שמן דכתיב לריח שמניך טובים. לפי שהיא מאירה כמו המנורה דכתיב כי נר מצוה ותורה אור. וזהו שמן זית זך בלא שמרים. כי התורה היא טהורה ויש בה כ"ז אותיות עם הכפולות כמנין זך. ולכן אמר בה מערב עד בקר. כאומרו אם לא בריתי יומם ולילה חוקות וכו' ולפי שהתורה לא נבראת אלא בשביל ישראל. והתורה נקראת לחם שנאמר לכו לחמו בלחמי. סמך אליו מיד ולקחת סולת ואפית אותה י"ב חלות. כנגד י"ב שבטי ישראל. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת. כמו שהיו שני אבני החשן ששה משמותם על האבן האחת. ונתת על המערכת לבונה זכה. שזה רמז לתורה שנקראת לבונה זכה. וזהו זכ"ה ז"ך אותיות של תורה וה' חומשי תורה. והיתה ללחם לאזכרה. כי הלחם הוא רמז לתורה ויש בה ג"כ לחם אבירים ודבר רוחני כמו הלבונה זכה. ולכן אמר והיתה ללחם לאזכרה. ביום השבת יערכנו. לפי שיש בו נפש יתירה. והיתה לאהרן ולבניו. כי הם מורי התורה: