צרור המור על התורה · ויקרא · פרק 23 · פסוק 24

אחר כך אמר בחדש השביעי זכרון תרועה. כבר כתבתי שכתבו בזוהר כי נקרא זכרון תרועה. רמז למה שאמר וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר. דייקא שהוא מלאך המות הוא יצר הרע הצורר תמיד לאדם ואינו נשבר אלא בקול שופר. וזהו והרעותם בחצוצרות ונזכרתם. אחר כך אמר בעשור לחדש יוה"כ הוא. כבר פירשתי בפרשת אחרי מות שנקרא כפורים ולא כפור. לפי שהוא כיפורים למעלה ולמטה. והשמחה בכל העולמות. ושם הארכתי ובסוף פרשת וישמע יתרו. אחר כך אמר בט"ו יום לחדש חג הסוכות שבעת ימים לה' הם ענני כבודו שהושיבנו בהם כמאמרם ז"ל. והרמז בזאת המצוה הוא כי אחר שישראל יצאו ביד רמה מיום הדין שהוא יום ר"ה. והשם יתברך סלח לחטאתם מכח התשובה. ומכח יוה"כ. רצה הש"י להודיע לכל העולם זה החסד הגדול שעשה עמהם לכפר עונותיהם. לפי שעד עכשיו מכח הדין והעון היו ישראל בפחד ובדאגה. כדכתיב פחדו בציון חטאים וכתיב לך עמי בא בחדריך. אבל עכשיו שנצחו הדין והם בשמחה. רצה הש"י שיצאו מבתיהם בלי פחד. ויצאו השדה לעשות סוכות ולישב שם בלי פחד ויראה. אחר שאין יראים מכח הדין. ועל זה רמז לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים. ולכן אמר בסוכות תשבו שבעת ימים בלי פחד ויראה. ואינם צריכים להשגב בעיר חומה דלתים ובריח. ולכן נקרא זה המועד חג הסוכות. וזה רמוז בתורה באומרו וילך עשו ביום ההוא לדרכו שעירה. שהוא שעיר עזאזל. ויעקב נסע סוכותה. לקיים מצות סוכה ושם הארכתי. ולכן אמר בסוף ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר. כי הם טכסיסי מלוכה וסימני מלכות. כמו שכתבו בזוהר שזה דומה לאדם שיש לו דין עם אחד והם עומדים לפני המלך והמלך חייב לאחד וזיכה לאחד. והיו שם ממתינים לידע עם מי הדין ולא היו יודעים. עד שבא אחד ואמר מי שיוציא בידו שרביט המלך הוא נצח הדין. כך כל העולם עומדים בדין בחדש זה ואין יודעים מי נוצח הדין. יצא אחד ואמר מי שיוציא בידו שרביט של המלך נצח הדין. כך אמר להם ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפת תמרים. ואלו הן ארבע טכסיסי מלוכה. והוא שרביטו של מלך. בענין שכל העולם יודעים שישראל נצחו הדין. וא"כ אחר שנצחו הדין. אינם יראים מכח הדין. ולכן צוה להם בסכות תשבו ז' ימים בלי פחד ויראה. מלבד כי יש במצוה הזאת רמזי' גדולים. כי היא סוכת שלום החופפת עלינו. והיא נקראת מצוה קטנה יש לי וסוכה שמה. כי דו"ד הוא הקטן ובה סובבים כל שבעה עננים. ולפי שאין זוכים לה אלא הצדיקים והכשרים. אמר בסוכות תשבו שבעת ימים. ואח"כ אמר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. הכשרים ולא ערב רב. ולכן אמר בראשונה תשבו. ואח"כ אמר כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. כי אינה ראויה אלא לאזרחים שהם מעיקר ישראל:

ולהיות זה מועד עיקר המועדים כולם. תמצא בכאן שכפל זה המועד. כי בתחלה אמר בט"ו חג הסוכות. וחתם ואמר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם וכו'. ואח"כ חזר ואמר אך בחמשה עשר יום לחדש וגו' ולקחתם לכם וגו' בסוכות תשבו וגו'. וכל זה להורות כי זה המועד גדול מכל המועדים. ולכן אמר אך בחמשה עשר. להורות על מעלתו שאינו שוה לשאר מועדים. שיש בו עניינים שונים ומצות מיוחדות. מסוכה וארבע מינים וקרבנות מיוחדים מע' פרים כנגד ז' עננים. ולכן אומרים בו בכל הימים הלל גמור. מה שאין כן בפסח שאין אומרים הלל גמור אלא בשני ימים ראשונים. והטעם לפי שבמועד של פסח עדיין לא היו ישראל בשלימותם. לפי שעדיין לא היה להם תורה מן השמים. ואחר מ"ת לא היו עדיין בשלימותם. לפי שעשו את העגל ועד יום הכפורים לא נתכפר להם העון. ואחר יוה"כ נשלמה שלימותם. ולכן מועד של סוכות הוא מועד עיקרי מכל המועדים. ולכן אומרים בו הלל גמור בכל הימים. ולפי טעם זה עשה ממנו ב' חלוקות. בתחלה אמר בט"ו יום חג הסוכות וגו'. אח"כ חזר לומר אך בט"ו יום לחדש וגו' ולקחתם לכם ביום הראשון וגומר בסוכות תשבו ז' ימים. להורות על מעלתו ועל טעמו באומרו למען ידעו דורותיכם: