צרור המור על התורה · דברים · פרק 32 · פסוק 15

ואמר וישמן ישורון ויבעט. וחזר לומר שמנת עבית כשית. לרמוז [שלא תאמר] שחטאו [רק] כלל העם ברוב הטובה. אבל הפרטים ויחידי סגולה הכירו בטוב ה'. לזה אמר שאינו כן אלא וישמן ישורון כנגד כלל העם. שמנת כנגד היחידים. ואמר בכלל העם וישמן. וביחידים אמר שמנת עבית כשית. לרמוז כי הגדולים והיחידי סגולה היו בועטים במלכם. כפלי כפלים מהעם. כי בעם לא נאמר אלא וישמן ישורון. אבל היחידים והשרים. היו גוזלים וגונבים וחומסים לקטנים. להעשיר ולעשות פימה עלי כסל. וזהו שמנת עבית כשית. וזהו מאמר הנביא שריך סוררים וחברי גנבים כנגד היחידים. וכנגד הכלל כולה אוהב שוחד. ואמר והיו מאשרי העם הזה מתעים. ואמר שמנת כנגד ושמן מחלמיש צור. עבית כנגד חמאת בקר וחלב צאן. כשית כנגד חלב כרים. ואמר וינבל צור ישועתו. לרמוז שאם לא היו עושים רע אחר אלא לעזוב את ה' לא היה כל כך רע. אם לא היו לוקחים אל אחר. אבל ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו. להכעיסו בתועבות ובהבלי נכר. ופירש הדבר ואמר יקניאוהו בזרים שלא הכירום. בתועבות יכעיסוהו. וכנגד בתועבות יכעיסוהו אמר יזבחו לשדים לא אלוה. תועבה יבחר בהם. וכנגד יקניאוהו בזרים אמר אלהים לא ידעום. והם זרים להם. ואמר חדשים מקרוב באו. [ואם] שאע"פ שהם לא ידעום. אולי אחרים הכירו בהם. לזה אמר שאינו כן אלא חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם. הם תרח ואבותיו שהיו אבותיכם. כי אפילו בימיהם לא נמצאו תועבות גדולות כאלו: