צרור המור על התורה · דברים · פרק 32 · פסוק 17

ואולי יאמר לא שערום אבותיכם. לפי שאמר יזבחו לשדים לא אלוה. וידוע שהשדים הם שודדים ומזיקים לעוות אדם בריבו. ואולי יאמרו ישראל שהטעם שעובדים אותם הוא כדי שלא יזיקום. לזה אמר ממי אתם יריאים. כי אין להם כח מצד עצמם אלא מה שהם עושים בשליחות האל. ולמה תיראו אתם מהם מה שלא יראו מהם אבותיכם. כי אחר שהיו עובדים את השם לא היו יריאים משום צר ומזיק ושטן ומשטין. וכן היה ראוי לכם לעשות. וזהו לא שערום אבותיכם. לומר שלא עמדה שערם מפחדם. ואולי רמז לא שערום אבותיכם. על מה שאמרו שהשדים אין להם שער לפי שנבראו בערב שבת. כפי שפירשתי באומרו אשר ברא אלהים לעשות ולא עשה. כי כשקדש היום נשארו חסרים ולא נגמרה שערם ומלאכתם. וזהו אשר מצא את הימים במדבר הם השדים. ולפי שנשארו חסרים מששת ימי בראשית נכתב הימם חסר יו"ד. וכבר הארכתי בהלכות עכו"ם בספרי צרור הכסף בכל חוקי עכו"ם. שכולם הולכים על דרך זה והם אין יודעים טעמם וריחם נמר. ולכן אמר בכאן לא שערום אבותיכם. כלומר אע"פ שעבדום לא היה להם יכולת לשום להם השער שחסר מהם מששת ימי בראשית. וכמו שהיו חסרים כן נשארו חסרים. ומי שאין לו כח להטיב לעצמו איך ייטיב לאחרים. כאומרו גם היטיב אין אותם. צור ילדך תשי. כלומר זה רע גדול שאתה מכיר שאין בהם כח להרע ולהטיב. והשם יתברך הוא צור חזק ויכול על הכל. ואתה עוזבו. ולא די זה אלא ותשכח אל מחוללך. שאם היית עוזב את השם זמן מועט ואח"כ תחזור לעבודתו אינו כל כך רע. אבל תשכח לעד לעולם האל הגדול. שעשה עמך טובות גדולות ביצירתך ובצורך לידתך עד שיצאת לאויר העולם. וכן אתה שוכח אל מחוללך. הגואל משחת חייך ומוחל עונותיך בתשובה ואינך רוצה. ולכן אמר בראשונה צור. ובאחרונה אל. כאומרם ואין צור כאלהינו ואין צייר. עד שבזה וירא ה' וינאץ וכו'. כלומר ל"ל להטריח עצמי בציור בנים ובנות ובלידתם. טוב לי את אשר עדן לא הי'. ולכן אמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם. כי בהסתר פנים מיד הם נכרתים כאומרו תסתיר פניך יבהלון: