צרור המור על התורה · ויקרא · פרק 16 · פסוק 1

אחרי מות. לפי שלמעלה הזכיר לישראל על דיני איסור והיתר וטומאה וטהרה. ואמר והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בעונש טומאותם. שאם יהיו טמאים יטמאו את משכני אשר בתוכם. צוה למשה להזהיר גם את אהרן בבואו אל הקדש. כדי שלא ימות גם הוא בענין שיהיה מטמא המשכן. והזכיר מיתת בניו בתחלה. להורות לו שלא ימות כמו שמתו בניו. וכן סמך לכאן ענין מיתת בני אהרן ויוה"כ להורות לנו על כל מה שכתבתי למעלה. כי אלו הפרשיות כולם הם רמיזה על ענין אדם הראשון וחטאתו. ואיך רצה הש"י לחזור העולם לקיומו לפי שהיה מתמוטט העולם מחטאו. לכן צוה לבנות משכן ולהקריב עליו קרבנות בז' ימי המילואים כנגד שבעה ימי בראשית. ולזה נקראו מילואים למלאת העולם מחסרונו. ולכפר על חטא אדם הראשון כמו שפרשתי שם. ולפי שלכפרת חטאו ולחזור לקדמותו. לא היה יכול בלי מיתת בני אהרן שתהיה נפש תחת נפש. לכן מתו ביום שמיני למילואים לחנוכת המשכן כמו שכתב שם את אהרן ואת בניו אקדש לכהן לי. ולפי שידוע שאעפ"י שנתבסם העולם ונתכפר חטאתו. הטומאה והזיבה שנמשכו ממנו בסבת חטאתו כבר נתפשטו בעולם. וראוי לעם הקדש גאולי ה' להזהר ולהשמר מהם. סמך מיד ענין הטומאה והנגעים והזיבה והנדה והטהרה. והתיקון הראוי לטמאים בקרבנות וברחיצה ובטבילה. ולפי שלטהרת אלו הטומאות וכפרת אלו העונות. ובפרט עון העגל שנתחבר עם חטא אדם הראשון. צריך כפרה כוללת. להודיע לכל בני העולם איך הקב"ה השרה שכינתו ביניהם וכפר להם עונם ועון העגל. סמך לכאן מיתת בני אהרן ויוה"כ. לפי שבני אהרן מתו לכפרת עון אדם הראשון ועון העגל. כמו שפירשתי באומרו ישלם שנים לרעהו שהם מכפרים עם יוה"כ. וכמו שיוה"כ מכפר כך מיתת בני אהרן מכפרת. לפי שאלו השני צדיקים היו בלא חטא ובלא עון. אלא שחשבו להתדבק בש"י ברוב חכמתם. ובקרבתם לפני ה' מתו ולא בעון אחר. ולפי שהבנים חלק האבות. נורא עלילה על בני אדם. אמר פוקד עון אבות על בנים. ובמיתתם נצטרפו עון אדם הראשון ועון אהרן אם היה בו שמץ דבר. והם הם שני שעירי עזים הנקרבים ביוה"כ לכפר על ישראל ועל המקדש. ולפי שהם עקר הכפרה יותר מהקרבנות. אעפ"י שחרב מקדש ובטלה עבודה נשארה מיתת בני אהרן לכפר ביוה"כ. ולכן אנו קורין זאת הפרשה ביוה"כ. בענין שזכירת מיתתם תהיה מכפרת עלינו. אחר שאין לנו קרבנות ואין לנו שעירים. הם לנו במקום שני שעירים:

ולכן סמך לכאן אחרי מות שני בני אהרן. כלומר אחר שמתו שני בני אהרן בהיותם קורבים אל ה'. בלי שום סבה אלא לכפר עונות ראשונים. דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש פנימה. בענין שלא ימות: ולפי שעון בני אהרן כבר רמזתי למעלה. שהוא רמוז באומרו וישימו עליה קטרת ולא אמר עליהם. שזהו נרגן מפריד אלוף. וחטאו בזה הע"ת שהוא עת לעשות לה' שלא ידעו לחברה להיות האהל אחד. ולכו הזהיר לאהרן ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו' בזאת יבא אהרן אל הקדש. לפי שהיא שער השמים להתקבל התפלה ולעלות למעלה. אבל לא לעמוד ולהתעכב בה. אחר שהיא נקראת בית התפלה ובית שער לאכסדרה של מעלה. לעלות ולראות ולהתקשר בקטרת הסמים. שהוא כמו קשור כמו שרי קטרין. וזהו שאמרו ואף זאת לא בכל עת כי אם בענן הקטרת. שזה רמז לקישור הדברים בענין שיכנסו בזה השער למעלה. וכן בתפלתנו אנו נכנסים בזה השער ואומרים אדנ"י שפתי תפתח. לפי שהיא פתח עינים והיא שער השמים לעלות התפלה למעלה. וזהו סוד שאמרו כל הסומך גאולה לתפלה. ולכן אין להפסיק שם אפילו לקדיש ולקדושה. ואין אומרים אמן אחר גאל ישראל לפי שהיא שער להכנס למעלה. אבל לא לעמוד ולהתעכב שם בהפסקה. ולהורות כי זה שער השמים תמצא כי אדנ"י במילואו עולה כמו תרע"א שהוא תרגום של שער. כי זה אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד עולה תרעא. לפי שהיא בית תפלה ובית קבול לתפלה ולברכות כולם. וזהו סוד אדני הקדש שהיו מאת אדנים למאת הככר רמז למאה ברכות. והאדנים היו להכניס בהן העמודים. שזה רמז לקישור עמוד יסוד עולם עם השכינה שנקראת אדנ"י. רמז לאדני הקדש. ולכן צוה לאהרן שלא יכנס בכל עת כי אם בענן הקטרת לקשר כל הדברים למעלה בלי פירוד:

והזהיר לאהרן שלא יבא בכל עת אל הקדש. לפי שזה העת יש בה כמה עתים מהם לטובה ומהם לרעה. כאומרו כי עת רעה היא. ולפי שבני אהרן נכנסו בעת רעה מתו. ולפי שאהרן קדוש ה' ידע זה הסוד בחכמתו ובשכלו ובתבונתו. כשגלה לו משה הדבר ואמר הוא אשר דבר ה'. קבל הדבר בשמחה ושתק. וזהו וידום אהרן. ועליו נאמר לכן המשכיל בעת ההיא ידום כדכתיב וידום אהרן. מה טעם כי עת רעה היא ולא עת טובה. ולכן נאמר לו ואל יבא בכל עת אל הקדש. אבל בעת טובה יבא. ולפי שבזה העת יש עתים לטובה ועתים לרעה. עתים לשלום ועתים למלחמה. עתים לאהבה עתים לשנאה. לפי שהיא להט החרב המתהפכת. אמר שלמה בקהלת לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. לרמוז שיש עת של חפץ. ויש עת שאינו של חפץ. ולכן התחיל עת ללדת ועת למות. לפי שהיו תחלת ההויה. וחתם עת מלחמה ועת שלום. שהיא תכלית ושלימות כל הדברים. ולפי שבאלו העתים יתראה כח ה' וידו החזקה. מהם לטובה מהם לרעה מהם למלחמה מהם לשלום. הזכיר שלמה י"ד עתים לטובה הנמשכות מימין ה'. והזכיר י"ד עתים לרעה הנמשכות משמאל היא ידו החזקה. ולפי שיש עת ויש עת. הזהיר לאהרן ואמר ואל יבא בכל עת אל הקדש. לפי שאין כל הזמנים שוים. ואין כל הימים שוים. ואין כל העתים שוים. ואין כל הרגעים שוים. הזהיר לו פן יבא בכל עת אל הקדש. אלא בזאת יבא אהרן אל הקדש. בעת טובה. בענין שיהיה כח בידו להבריח בזה היום כל מיני מדות הדין שלא יקטרגו על ישראל. ולזה צריך הכהן לחבר עצמו כמאמרם ז"ל לזכות התורה שנקראת זאת התורה. ולזכות המעשרות דכתיב בהו ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים לטובה ולא לרעה. ולזכות השבטים דכתיב בהו וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. לטובה ולא לרעה. וכן בזכות הקרבנות דכתיב זאת חנוכת המזבח לכפר על ישראל ולא להזכיר עונם. וכל זה תלוי בקישור זה העת למעלה ענן הקטרת:

ולזה רמזו ז"ל חבילות חבילות של מצות היו נכנסים עם הכהן ביוה"כ. כי לשון חבילה הוא לשון קישור ואגודה. וכן ראוי לעשות הכהן ולקשר החבילות של המצות אלו באלו ביוה"כ. ולקשר הכהן עם הלוי והלוי עם ישראל. בענין שלא נאמר אין שם כהן נתפרדה החבילה. וזהו כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. כלומר אעפ"י שנראה שעם ישראל חלק ה' יעקב שהוא קדוש ה'. קשר החלק בכל. והכל בחלק. בענין שיהיו לאחדים בידו. לפי שהוא משולש בזכיות ובחבילות של מצוה. וזהו חבל נחלתו שזה רמז לחבילה ולחבל הנעשית מחלקים שונים. ולפי שיעקב קשר כל הדברים בסולם ארצה וראשו מגיע השמימה. אמרו שהייחוד הוא בפסוק שמע ישראל. לפי שהוא המקשר כל העולמות. ולכן ביוה"כ היא השמחה בעולמות כולם. וזהו יוה"כ למעלה ולמטה. לפי שהכהן היה מיחד הכל בקרבנותיו ובהזאותיו ובמנייניו. ולכן אמר וכך היה מונה אחת. אחת ואחת. לקשר כל הספירות עד העשירית שהיא השביעית קדש לה'. ולכן אמר אחת. אחת ואחת. כנגד כת"ר חכמה ובינ"ה. ואחת עם כולם שמיחד הכל. וזהו אחת ושתים. אחת ושלש. כנגד גדול"ה גבור"ה. וכן כולם עד אחת ושבע. שהיא השביעית שהיא שער השמים כנסת ישראל שהיא עת לטובה. וכל זה רמוז באומרו ואל יבא בכל עת כי אם בזאת יבא אהרן אל הקדש: