צרור המור על התורה · ויקרא · פרק 9 · פסוק 1

ויהי ביום השמיני. לפי שלמעלה אמר ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלואיכם. אמר בכאן שאחר שנשלמו אלו השבעה ימים קראם לסוד נרמז ביום השמיני. אשר עליו רמז עד יום ימי מלואיכם. וזהו ביום השמיני הנזכר למעלה. ויפה אמרו קדמוננו ז"ל שהוא יום הידוע. הוא ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן ונטל י' עטרות השנויות בסדר עולם. וזה רמז על מה שאמרו כי אחר שעברו שבעה ימי המילואים שבו נתבסם העולם ונתמלאה חסרונו. שמיני למילואים הוא יום ראשון וראש חדש ראשון. וזה היום תחלת כל המעשים. ובו ביום חזרו העטרות למשכן. שבו נתקיים העולם שנברא בעשרה מאמרות. שהם כנגד עשרת הדברות. שהם עשרה עטרות. שהם סדרו של עולם וקיומו. כאומרו אם לא בריתי יומם ולילה כו'. ולכן כמו שבבריאת העולם עיקר שכינה בתחתונים היתה. כן אמר בכאן כי היום השם נראה אליכם כמו שהיה בראשונה. ולכן זה היום היה ראשון לכהונה וראשון לעבודה. שבו הקריבו קרבנות צבור גם כן. וראשון לירידת האש. וראשון לשכון שכינה בישראל בסבת הקרבנות. כאומרם עורי צפון וכו' זו עולה שנשחטה בצפון. ובואי תימן שלמים שנשחטו בדרום. הפיחי גני זה אהל מועד. יזלו בשמיו זו קטורת הסמים. יבא דודי לגנו זו שכינה שירדה באהל מועד. ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות. ולהודיעם זה קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל לחלוק להם כבוד. כי בכל מקום שהשכינה שורה חולק להם כבוד. בסנה לך ואספת את זקני ישראל. במצרים ובאת אתה וזקני ישראל. ובסיני עלה אל השם אתה ואהרן ושבעים מזקני ישראל: