צרור המור על התורה · במדבר · פרק 14 · פסוק 13

ויאמר משה ושמעו מצרים כי העלית בכחך. הרצון בזה כי המצריים היו תמהים וחרדים למה עשה השם נסים גדולים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. כמאמרם ז"ל שהיו רשעים מהם ולא היו יודעים טעם לזה. ועכשיו כשיראו או ישמעו שאתה הרגתם. יבינו הדבר וידעו טעמו למפרע. וזהו ושמעו מצרים והוא כמו כי שומע יוסף. כלומר עכשיו יבינו מה שלא הבינו עד עכשיו. ויהיו תמהים ממנו מה טעם העלית את העם הזה מקרבו. אחר שלא היה ראוי להעלותם. ואמרו אל יושב הארץ. כי הסבה לא היתה אלא כדי להרגם. ואם נאמר שהסבה היתה לפי שחטאו יותר אחר כך. זה שקר כי הם שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה. מצד הפנימי ומצד החיצון ועננך עומד עליהם. והמתה את העם הזה כאיש אחד. לא יאמרו אלא מבלתי יכולת ה' ואעפ"י שאני יודע שהם חייבים מיתה. ועתה יגדל נא כח ה'. בזה העת. ואחר כך תעשה בהם מה שתרצה. והרצון שיכבשו רחמיך שנקראו גדול"ה. את כעסך שהיא כח ה' של מדת הדין. כאשר דברת ולמדת לי לאמר לפניך י"ג מדות. וזהו יגדל נא הגדול"ה על כח ה' שהיא הגבורה. כאשר דברת לאמר לאחרים ה' ארך אפים. כי כן אמרת לי הנה אנכי כורת ברית אם יעשו לפני כסדר הזה אינן חוזרות ריקן. ולא הזכיר בכאן אמת לפי שהם דברי שקר ודבה. ולא הזכיר חטאה לפי שהם חטאו במזיד. ואמר פוקד עון אבות. לרמוז שיפקוד על בניהם אחריהם בענין שלא ימותו כולם ויאמרו מבלתי יכולת ה'. וזהו סלח נא בעת הזאת. ואחר תפקוד עונם. ואע"פ שאין זה שורת המשפט. עשה זאת כגודל חסדך. ומה שאמרת שאינך יוכל לסובלם. לא נתחדש עתה דבר. כי מעולם היו רשעים. וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים תשאם עתה: