ואמר ויהיו בני ישראל במדבר. להורות שאע"פ שהזהיר להם על המזיד ואמר את ה' הוא מגדף וכן כי דבר השם בזה. לא הועיל כלום כי מיד בהיותם במדבר מצאו איש מקושש עצים ביום השבת. והתרו בו ובמזיד עבר על התראתם. ואמר כי לא פורש מה יעשה לו. כי אולי נסתפק להם אם היתה מלאכה גמורה אם לאו. ולכן באתהו התשובה מות יומת האיש. ויש בענין המקושש דברים נסתרים כמאמרם ז"ל. לפי שהיא מצוה תדירה בין בחול בין בשבת. והרמז בזה כי אחר שראה השם שישראל היו יוצאין מרעה אל רעה כמו שכתבתי למעלה. ועתה מחדש עשה המקושש מה שעשה. רצה השם שיתנו על כנפי בגדיהם פתיל תכלת. בענין שעל ארבעת רבעיהם בלכתם ילכו מוקפים מן המצות. וזהו וזכרתם את כל מצות ה'. ולפי שכל זה הרע בא להם מצד יצר הרע הזונה. אמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. כאומרם לבא ועינא תרי סרסורי דעבירה נינהו. ובמצות הציצית יזכרו וישובו אל ה' כאומרו למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי:
קריאה במקור
צרור המור על התורה · במדבר · פרק 15 · פסוק 32
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Tzeror Hamor, Warsaw, 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036048
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 08ffe44a9ee25f20140b59038ac0ff0329bcd099b4b6835d1d14de4640bd1e39