אח"כ אמר איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום. לפי שאמר למעלה שהכהן עובד עבודה. ואינו מטמא לשום מת אלא עובד עבודה. ואולי יאמר אומר שיעבוד אעפ"י שיהיה בעל מום. לזה אמר אינו כן כי כל איש אשר בו מום לא יקרב. וזהו דבר אל אהרן כנגד הכהן עצמו. איש מזרעך לדורותם לרבות זרעו. שכולם צריכין להיות בלא מום. אבל איש אשר בו מום אין ראוי שיקרב ע"ג המזבח. וסמך לכאן דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל. לרמוז כי אולי יאמרו הכהנים כי אחר שהם בלי מום. יוכלו להקריב איזה קרבן שיהיה. באי זה זמן שיהיה. לזה אומר אינו כן. כי אעפ"י שלא יהיה בהם מום. אם הם טמאים אין ראוי שיקריבו קרבנם. וזהו שאמר אמור אליהם כל איש אשר יקרב אל הקדשים וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא. וכן איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב. לרבות כ"ג עצמו בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר. וכן או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וגומר ובא השמש וטהר. וחתם הפרשה טעם לכל זה כי אני ה' מקדשכם:
קריאה במקור
צרור המור על התורה · ויקרא · פרק 21 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Tzeror Hamor, Warsaw, 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036048
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 08ffe44a9ee25f20140b59038ac0ff0329bcd099b4b6835d1d14de4640bd1e39