צרור המור על התורה · שמות · פרק 13 · פסוק 5

והיה כי יביאך ה'. בזאת הפרשה פירש דין קדוש הבכורות שאמר בפרשת קדש לי. ואמר אל ארץ הכנעני לבד. כי הוא כלל לכל ז' עממין. ובמדרש אמר שזכה הכנעני להקרא ארץ כנען על שמו. ולא על שם הפריזי או החוי. לפי שבשעה שראו שהיו באים ישראל עליהם. הכנעני פנה מאיליו כדי שיכנסו בה ישראל בלי מערער. אמר הקב"ה בשכר זה אני אתן לכם ארץ כארצכם זו אפריק"ה. ועוד שתזכה להקרא על שמך ארץ כנען ולא ארץ חתי או אמורי. ולפי שענין יציאת מצרים הוא דבר גדול. ואין צריך שיסור מנגד עינינו. אמר והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך. כנגד הלב והעינים. לפי שהם תרי סרסורי עבירה. וצריך עול תפילין לכוף אותם ולהדריכם בדרך ישרה. כאומרו העבר עיני מראות שוא. ובמה בדרכיך חייני. ומלת טטפת י"א שהיא מן הטף אל דרום ענין דיבוק. ואינו נופל יפה על בין עיניך. ואחרים אומרים מן השמים נטפו. ואם בדמעות זו ההזלה. באי זה ענין תפול בין עיניך. ואולי הוא אומר על השפע היורד מלמעלה על עניני בני האדם. כי עין בעין יראו בשבילם השגחת השם יתברך ושפעו. וי"א שהמלה הזאת היא מצרית בספר העבודה המצרית בחלק העשירי בתוארי הזקנה תמצאנה. כי המראות שישימו האנשים בין עיניהם לראות בטוב נקראים שם טו אטף גם טטף ליחיד וטטפת ושרש שלשתם שוה. והשם יתברך צוה לזכור הדברים האלו ושלא ימושו מפינו וכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך. ע"כ אמר והיו לאות שלא ימוש מידך. ולטטפות ולמראות מאירות תמידיות בין עיניך. לראות תמיד פלאות אלהינו. ומן הראיה תבא לידי זכירה. לכן אמר בראשונה במקום טטפת זכרון בין עיניך. והוא מלה מפורסמת מוכנת לכל ישראל אז שהם יוצאי מצרים. והמלה היא מצרית והם מבינים אותה מצד ההרגל. וטטפות הם המראות ולהם ג' סגולות. מחזיקים הראות החלוש. שומרים הראות החזק. מעבים ומגדילים הדברים הדקים אצל הראות עד שיתראו יותר גדולים ממה שהם. כן הפלאים האלהיים הם מחזיקים ראות הנפש החלושה באמונה. ושומרים החזקה בכח אמונתה. מגדילים ומבינים ומביאים אותה לראות בטוב ה' בארץ החיים. לכן צוה אלהינו לשמור ולזכות ולעשות הענינים האלה כולם. ולהיותם על ידנו לעשותם תמיד ולטוטפות בין עינינו. כדי שלא ימושו מלבינו ומפינו. וכמו שכתוב השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו':