צרור המור על התורה · במדבר · פרק 22 · פסוק 2

וירא בלק. לפי שהזכיר למעלה איך נלחמו ישראל עם סיחון ועוג. ולפי שהם היו מנעול של ארץ ישראל ושומרים אותו ולא עמדו בפניהם. פחד בלק בן צפור אע"פ שהיה איש חיל וגבור מאד. כאומרו הטוב טוב אתה מבלק בן צפור. נראה שהיה נודע לאיש חיל. ולכן לא הזכיר בו מלך מואב אלא בלק בן צפור. לרמוז כי בלי מעלת מלך היה גבור חיל מאד. ואחר שהוא בגבורתו פחד מה יעשו העם. ולכן ויגר מואב מפני העם. כי העם נמשכים אחר המלך והוא חשוב ככל העם. כאומרו לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד. ולפי שהמלחמות ינצחו או מצד ריבוי העם. או מצד גבורתם כמו שאמר ביהודה גור אריה יהודה מצד הגבורה. ומצד ריבוי העם אמר לו ולו יקהת עמים כמו שפירשתי במקומו. אמר בכאן שיראו ויפחדו מואב מצד אלו השני דברים. מצד ריבוי העם כי רב הוא. ומצד הגבורה ויקוצו מפני בני ישראל. באופן שהם לא פחדו ממה שפחד המלך. כי המלך פחד מאד שראה מה שעשו ישראל לאמורי. והעם לא פחדו מזה. כי לפעמים נופל הגבור בראשונה. וכן לא ימשך שמי שינצח פעם אחד שינצח פעמים. אבל הפחד האמיתי הוא מצד ריבויי ומצד הגבורה. ולפי שידוע שאע"פ שבתחבולות יעשו המלחמה. התשועה האמיתית היא ברוב יועץ. לזה אמר ויאמר מואב אל זקני מדין. לפי שהעצה היעוצה היא בזקנים. ואמר ובלק בן צפור לרמוז שהיו מפחידים אע"פ שהיה להם מלך גבור ואיש חיל בעת ההיא. וכל זה רמז על גבורת ישראל. וכן רמז ובלק בן צפור מלך מואב. שהיו בו שני מעלות. האחת שהיה חכם גדול בחכמת הקסם. והשני שהיה מלך. ויש אומרים וירא בלק מושך עצמו שראה שני דברים. האחת מה שעשה לאמורי. והב' וירא איך העם היו מפחדים מהם. וכן ראה איך היו העם מרננים ומדברים עם זקני מואב לראות מה יעשו. עד שבזה נשבר לבו בקרבו עד שהוצרך לשלוח מלאכים ע"כ:

ולהורות על חכמתו אמר וקסמים בידם. כמאמרם ז"ל בלעם היה אומן ואין כלי אומנותו בידו. ובלק היה חכם וכלי אומנותו בידו. וזהו וקסמים בידם ששלח לו כלי הקסם. כדי שלא יתנצל לומר אין לי כלי אומנות. וכן יורה זה ג"כ מה שאמר אקחך אל מקום אחר. לפי שהוא היה בקי במקומות הראויים יותר מבלעם. אלא שבלעם היה יודע לכוין השעה. ולזה אמר וישלח מלאכים אל בלעם. ואמרו בזוהר מלאכים ממש. כי בחכמתו שלח לבלעם המלאכים הראויים לאותו פועל סדורים בצירופיהם. וחשב בלק ללחוך לישראל כילק. וכן בלעם חשב כי בחכמתו ובכישופיו יבלעם כשאול חיים. אמר לו הקב"ה לא יפה דרשת. אני אבלבל לשונכם בענין שלא תשמעו איש אל שפת רעהו. ועשה מבלעם ובלק עמ"ק בלב"ל. לרמוז שהשם יבלבל לשונם וישליכם בעמק עכור. וכן היה כי נהפכה עצתם ולא הועיל להם חכמתם וכישופם. ומלאך רע ענה בעל כרחו אמן. ואמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. וכן אמר מה אקוב לא קבה אל. כי מי שרוצה לקללם הוא מקלל את עצמו. ולכן אמר בכאן ועתה לכה נא ארה לי. שהקללה עתידה לחזור אליו. ואמר את העם הזה מצד ריבויים. כי עצום הוא ממני מצד הגבורה. אולי אוכל אני ואתה להכות בו. כי אני לבדי לא אוכל לו: