צרור המור על התורה · ויקרא · פרק 22 · פסוק 29

ואמר וכי תזבחו זבח תודה. להורות שאחר שהשם יתברך כפר עון העגל. ונתן להם תורה ומצות להדריכם אל השלימות האמיתי. ראוי להם לתת תודה לה' על טובות גמלם. ולכן ושמרתם מצותי ועשיתם אותם ולא תחללו את שם קדשי. אחר שעשיתי לכם כל אלו הטובות. ונקדשתי בתוך בני ישראל. כמאמרם זכרונם לברכה מסור עצמך וקדש שמי. כי כן ראוי לך אחר שהוצאתי אתכם מארץ מצרים והצלתי אתכם מאויביכם. והצלתי אתכם ממכת בכורות הראויה לחול עליכם ג"כ. ולא די זה אלא שקדשתי אתכם כאומרו קדש לי כל בכור. וזהו כי אני ה' מקדשכם המוציא אתכם מארץ מצרים. וסמך לכאן פרשת המועדות. לפי שלמעלה אמר המוציא אתכם מארץ מצרים. ובכל המועדות אנו אומרים זכר ליציאת מצרים. לכן סמך לכאן אלה מועדי ה'. ולפי שהמועדים נקראים מקראי קודש. שפירושו שכל המועדים הם קרואים מן השבת שנקרא קדש. ולכן השבת הוא ראש המועדים כולם. וכולם נקראו בשמו שבת שבתון. ולכן אמר בכולם וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש. שזה רמז על המועדים שנקראו שבת שבתון מקרא קדש כי כן כתב בכולם. וחזר לומר שבת היא לה' בכל מושבותיכם כנגד השבת. והתחיל במועדים אלה מועדי ה' מקראי קדש. להורות על מה שאמרנו שכל המועדים קרואים מקדושת שבת. והתחיל בפסח לפי שהוא הראשון. ואח"כ אמר דבר אל בנ"י. וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית וגומר. וכל זה הכנה לקיבול התורה שיהיו ראוים לקבלה לסוף נ' יום. ולפי שהתורה אש דת. וכל דבריה כאש ונתינתה באש. אמר וקצרתם את קצירה והקציר הוא משעורים כמאמרם זכרונם לברכה. להורות על מדת הדין של אש הקשה וזהו הסערה. לרמוז על רוח סערה הבא מן השעורה. וזהו שאמר והבאתם את עומר ראשית קצירכם. כי העומר ידוע שהוא הדין כאומרו והעומר עשירית האיפה. היא האיפה היוצאת על פני כל הארץ. ולהשקיט ריב הדין. צוה לעשות קרבן כבש תמים ביום הניפכם את העומר. לסלק חרון אף מישראל: