צרור המור על התורה · דברים · פרק 34 · פסוק 5

ואמר וימת שם משה עבד ה'. לרמוז שאחר שהשלים השם תאותו וראה הארץ הטובה ביד בני ישראל כאלו היתה מחולקת לשבטים. כמו שהראהו הגלעד עד דן וארץ נפתלי וארץ אפרים ומנשה וארץ יהודה עד הים האחרון. אחר שכבר שבעה נפשו ונתקרר דעתו כאלו עבר שם. ולכן וימת שם משה. כאלו הוא מעצמו מת ברצון נפשו. אחר שמת שם בהר נבו מקום שראה (משה) [משם] כל הארץ. וזהו וימת שם משה. או שרמז וימת שם. כמו ויהי שם עם ה'. כי אחר שהשיג בעת ההיא דיבוק ה' ויחודו מה שלא השיג בחייו. כאומרם כי לא יראני האדם וחי בחייהם אינם רואים אבל במיתתם רואים. בענין שהבטיחו שם שאע"פ שבחייו לא ישיג מה ששאל. במיתתו ישיגהו כאומרם תוסף רוחם יגועון משל לאור הנר וכו'. ואחר שבחייו בשעת מיתתו השיג דבר גדול להיות דבק בשם השם. עד שלקחו השם בידו והיה מטייל עמו. דכתיב ויראהו ה' את כל הארץ:

ואמר ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאבות. ואמור להם שקיימתי דברי. לפי ששם באו אבות העולם וכל הצדיקים וכל רבבות קדש עמהם כדכתיב ואתא מרבבות קדש. ואמרו בכתובות נטילתה כנתינתה. מה נתינתה בס' רבוא. אף נטילתה בס' רבוא. ופירוש נטילתה נטילת נשמה. ואם בשאר כל אדם כן. ק"ו בן בנו של ק"ו במשה עבד ה'. שנתן התורה לישראל וקבלה מידו של הקב"ה. שהיתה שם השכינה עם כל הצדיקים ומלאכי מעלה. וזהו וימת שם משה עבד ה'. ביד ה'. והוא כמו ויהי שם עם ה'. ולכן נאמר במרים ותמת שם מרים. להורות שמתה בנשיקה. וחזר לומר בכאן על פי השם. להורות שמת בנשיקה שהיא סוד הדיבוק. כאומרו ישקני מנשיקות פיהו. שהוא פי ה' הנאמר כאן. ואחר שראה משה כל הכבוד הזה שנעשה לו בשעת מיתתו. שהיתה שם השכינה עם כל מלאכי מעלה עם כל הצדיקים שלמטה. והיה שם שם ה' ממתין ומצפה ליטול נשמתו. ואוחזו בידו ומטייל עמו ארוכות וקצרות. והיה יודע שהיה עתיד למות ביד ה'. ושמאלו תחת ראשו וימינו חבקתהו. עד שלסבת זה מאס חייו. ואמר למה זה התפללתי על החיים לעבור לארץ. כי טוב לי למות ביד ה' עם כל הכבוד הזה. מן החיים אשר הם חיים עדנה. עד שהוא בעצמו שאל המיתה. וזהו וימת שם משה עבד ה'. כאלו הוא מעצמו מת: