צרור המור על התורה · שמות · פרק 19 · פסוק 1

בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. הרמז בזה כי לפי שישראל יצאו ממצרים עם טמא שפתים וילמדו מלשונם. והיו טבועים בדעותם הנפסדות. הוצרך הש"י בראשונה להסיעם מדעותם. ולהדריכם בקצת מצות כמו שעשה במרה. וכן לפי שהיו עבים בשכלם בחומר ובלבנים ובאכילת קישואים. הוצרך הש"י לזכך שכלם ולהאכילם לחם דק לחם אבירים. בענין שיהיו מוכנים לקבול התורה. ולכן לא רצה הש"י לתת להם התורה מיד בצאתם ממצרים. עד שיורגלו בקצת מצות להסיר מהם כל סיג וכל מחלה וכל אמונה רעה. ויהיו מזוקקים בשכלם ובדעותם. וזהו שאמר משל לבן מלכים שהיו רוצים להוליכו לבית הספר ללומדו. ואמר המלך המתינו לו ג' חדשים כו'. עד שיבריאו ויתרפאו ממחלת נפשם ודעותם. בענין שכשיבאו לקבל התורה לא ימצא בהם חולה מחליי הנפש. ולזה נתכוונו באומרו מנין שלא היה בהם סומא. שנאמר וכל העם רואים. מנין שלא היה בהם חגר. שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר. לרמוז שלא היה בהם שורש פורה ראש ולענה. ללכת אחר שרירות לבו ואחר מראית עיניו. ולא פוסח על שתי הסעיפים כנביאי הבעל. ואז נתן להם את התורה. וזהו שאמר בכאן בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. ולפי שקבלת התורה הוא דבר גדול. וצריך שיהיו בה כל התנאים הנבחרים. והראוים להיות בכל פועל גדול. התחיל לסדר בכאן התנאים הצריכין קודם נתינת התורה והם ששה תנאים. האחד זמן מוכן. כאומרו לכל זמן ועת לכל חפץ. כי לכל דבר וחפץ מחופש. צריך זמן ועת ידוע. כאומרו לכל זמן. כן דברת בזמנו דברת. והתורה מליאה מזה. ואל יבא בכל עת אל הקודש. וזה רמוז באותם עתים של שלמה. ולז"א בחדש השלישי לצאת בני ישראל. שהוא זמן ראוי כמו שאמרנו. וכמאמרם ז"ל מוציא אסירים בכושרות. והב' הוא מקום מוכן. כאומרו מה נורא המקום הזה. אין זה מצד הכנתי אלא מצד היות בית אלהים. וכנגד זה אמר בכאן באו מדבר סיני. שהוא מקום מוכן וקדוש. והג' צריך איש מוכן ושלם לקבל אותו דבר. וכנגד זה אמר ויחן שם ישראל. עם קדוש כולם. בלב אחד כאיש אחד. ואמר נגד ההר. להורות שהיו חונים נגד ההר הקדוש כמותם ומוכן לכך. והד' צריך איש שלם. שיהיה אמצעי ומליץ להביא הדברים מזה לזה. כמו שמצוי בין המלכים שלוחים. כן משה היה בכאן אמצעי ומליץ ביניהם. ורוצה מה שהשם רוצה ומה שישראל רוצים. וכנגד זה אמר ומשה עלה אל האלהים. להיות אמצעי וסרסור. ולכן ויקרא אליו ה' מן ההר. ובמדרש הנעלם אמרו כל איש שעולה במעלות. אינו יכול לעלות אלא למעלת עושר או כבוד או מלך. ומשה עלה למעלת אלהים. וזהו ומשה עלה אל האלהים. והה' צריך כדי להביא לבות בני האדם אל הראוי. שזה האמצעי יאמר בשם המלך שיעשה להם טובות גדולות ומיני חופש. ושיזכיר להם אם קבלו ממנו טובות. וכנגד זה אמר אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. וכנגד הטובות אמר והייתם לי סגולה. אוצר חביב מכל העמים. וכן ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. חפשים מכל מיני שעבוד. ולפי שאלו הם דברים גופניים. פירש להם השכר הרוחני. והוא וגוי קדוש. כאמרו קדושים תהיו כי קדוש אני. באופן שיעלו למעלת מלאכים שנקראו קדושים: