צרור המור על התורה · שמות · פרק 19 · פסוק 7

ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את הדברים האלה. כדי להכניסם לברית. ופירש להם שראוי שיכינו עצמם יותר. וזהו והיו נכונים אל תגשו אל אשה. והוא הוא העקרי שראוי למלך שיתראה פנים בפנים אל העם כדי לקבל מצותיו. וכנגד זה אמר כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם. וכן רמז באומרו ושמרתם את בריתי ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. להורות שהיה רוצה להכתירם בשלשה כתרים כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר תורה ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה. כתר כהונה ומלכות ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכנגד כתר שם טוב עולה על גביהן. אמר והייתם לי סגולה מכל העמים. להורות כי ישראל נקראו עם סגולה מכל העמים. לפי שיש להם תורה ומצות. שיש להם סגולות נפלאות. לא עשה כן לכל גוי. לפי שהמצות פועלים בהם למעלה מן הטבע. כי אנו רואים כי שליח צבור אחד מעוטף בטליתו באומרו י"ג מדות וכיוצא בזה. משיב הרוח ומוריד הגשם. ועוצר המגפה. בלי סבה ובלי טבע שיחייב דבר זה. כי אין קישור בין זה לזה. אבל הם פועלים בזה בסגולה נפלאה. בסגולת התורה והמצוה שיש בה סגולה להמית ולהחיות. ולהוריד הגשם ולעצור המגפה. ולזה נקראו ישראל עם נבון וחכם. כאומרו ואמרו עם חכם ונבון הגוי וגו'. וזהו ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם וכו'. כשיראו שאין פעולותיכם טבעיות. אלא בדרך סגולה. וזהו שאמר בכאן ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה. כי אפילו בעשיית המצוה בלי טעם. תחשבו חכמים. לפי שאתם פועלים בסגולה בעשיית המצות. וכן רמז באומרו והייתם לי סגולה מכל העמים. לרמוז על מעלת ישראל בסבת אהבת האבות. ובכאן רצה לתת סבה לאהבת ישראל. ומה טעם לקח הש"י לנחלה לו. כי אחר שהש"י חלק העולם לע' שרים. נראה שישראל היו בכללם. וא"כ איך זכה השם בהם. ואיך לקחם לחלקו. לזה בא לומר שהוא זכה בהם. לפי שהוא מלך המלכים וכל הארץ שלו. וידוע שאע"פ שהמלך יעשה פרשים ואלופים ויתן להם נחלות וארצות. כל המטמוניות שימצאו טמונים באדמה הם של המלך. כי זה מחוקי המלכות. ועל זה התנאי נתן להם הארץ. ולכן אע"פ שהש"י חלק הארץ לע' שרים. עם כל זה הארץ של הקב"ה. וכל מטמוניות שימצאו בארץ הם שלו. והנה השי"ת מצא מטמון טמון בארץ. הוא אברהם אבינו שיצא מתרח ואבותיו הרשעים. ואברהם נמצא טמון במדבר. כאומרו ימצאהו בארץ מדבר. ולכן אמר בראשונה בהנחל עליון גוים לע' שרים. בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים. בשביל מספר שבטי ישראל. ומכל אלו העו"ג לא לקח אלא יעקב חבל נחלתו. והלא בכלל ע' שרים היה והיאך לקחו. לזה אמר ימצאהו בארץ מדבר. שזה רמז לאברהם שמצאו בארץ מדבר טמון בין הצורים. כמו האוצר והסגולה הטמונה בארץ. ואח"כ תקנו בכל מיני יופי. והכניסם בכור ההתכה ללבנם ולצרפם ככסף צרוף מזוקק שבעתים. וזהו יסובבנהו וגו'. ולכן נקרא אברהם צור. לפי שיצא מבין הצורים למלוך. כאומרו הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם הביטו אל צור חוצבתם וגו'. כי זהו אברהם שנקרא צור. ואמרו רז"ל אם לא כי צורם מכרם זה אברהם. ולפי שידוע שהאוצר כשיוצא מתחת הארץ בין רגבים ידובק. וכשמכניסין אותו לכור ההתכה יוצא רובו סיגים. כן היה אברהם רובו סיגים שהוליד לישמעאל וי"ב נשיאים יוליד. ומכולם לא יצא אלא יצחק הצדיק זהב מזוקק. ולכן הוצרך אברהם לנסותו בי' נסיונות לצרפו וללבנו. וזהו לך לך מארצך. מה עושים אחר כך לסגולה. חוזרים להכניסה לכור הברזל להסיר הסיגים. ואז יוצא מחצה במחצה. זה כנגד יצחק שיצא ממנו יעקב ועשו. מחצה זהב ומחצה סיגים. אח"כ כשחוזרים אותו לכור ההתכה יוצא כולו זהב מזוקק. כן היה יעקב ובניו שירדו למצרים להכניסם בכור הגליות לצרפם וללבנם. כאומרו ויוציאך מכור הברזל ממצרים. ולפי שהיה מטתו שלימה. יצאו כולם בלא סיגים מזוקקים ולא שינו את שמם:

וכל זה רמוז באגדה כאומרו מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו וגו' ויאמר יהושע וגו'. וזה אומרו יהושע כשרצה להוכיחם בשעת פטירתו. ואסף לכל ישראל זקניו ושוטריו ופירש להם מה שחתם להם משה רבו. כאומרו פן יש בכם שורש פורה ראש. ומפני כבוד ישראל לא גילה זה השורש מהו. ובא יהושע תלמידו וגילה סודו לפי שינק דדו. ואמר שהיה ירא מאותו שורש פורה ראש שהיה בתרח אבי אברהם. והיה ירא שיחזרו לסורם הרע ולשרשם שהיו עובדים אלהים אחרים ויצא משם אברהם. ולכן אני וביתי נעבוד את ה' ואתם בחרו לכם למי אתם עובדים. אם לאלהי תרח אם לאלהי אברהם. והם אמרו לא כי את ה' נעבוד אשר הוציאנו ממצרים ועשה עמנו נוראות גדולות. ולפי שתלו העבודה בעבור יציאת מצרים. ולא מתוך אהבת וגדולת השם. אמר להם לא תוכלו לעבוד את השם כי אלהים קדושים הוא מצד עצמו ולא מצד נוראותיו. ואני וביתי נעבוד את ה'. ואז חזרו לומר לא כי את ה' נעבוד מצד שמו וקדושתו. ולכן אמר בכאן ויעבדו אלהים אחרים ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר. שמצאתיו שם בין ההרים ובין הצורים. ולנסותו ולצרפו מאותם סיגים. ואולך אותו בכל ארץ כנען וארבה את זרעו לפי שהיו כולם סיגים. ואתן לו את יצחק מעט זהב. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו. שזאת היא הכניסה השנייה שיצאו מחצה סיגים ומחצה זהב. ואתן לעשו את הר שעיר. לפי ששעירים ירקדו שם. ויעקב ובניו ירדו מצרימה. לכור הברזל לצרפם וללבנם ויצאו כולם זהב סגור. והנה אם כן בכל מקום שתמצא בתורה עם סגולה. או והייתם לי סגולה. זהו פירושו לפי שישראל יצאו מאברהם שנמצא טמון בצורים כמו המטמון והסגולה. לפיכך אמר והייתם לי סגולה מכל העמים. וא"ת היאך לקחם הש"י שהרי כבר חלק העולם לשבעים שרים. ותרח היה לאחד מהם. לזה אמר אינו כן כי לי כל הארץ. ואף על פי שחלקתי הארץ לאלופים ושרים. מחוקי המלכות הוא שהמטמון שימצא תחת הארץ שהוא של המלך. וא"כ אחר שאתם באתם מכח סגולה של אברהם שנמצא תחת הארץ. א"כ אתם שלי. אחר שהארץ שלי. וזהו והייתם לי סגולה מכל העמים וכו':

אחר כך אמר שסיפר משה אלו הדברים אל העם וענו כל אשר דבר ה' נעשה. ויאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן. לא בעבורך אלא בעבור ישמע העם בדברי עמך. כי אחר שאינם יכולין להשיב בחוש הראות. אחר שנחלש ראותם. נוסיף להם בחוש השמע תגבורת. בעבור ישמע העם. ויגד משה את דברי העם אל ה'. וכבר ידעת הספק המסופק בכאן. כי כבר כתב למעלה וישב משה את דברי העם אל ה'. ואח"כ לא נתחדש דבר מהעם. שיאמר עליו ויגד משה את דברי העם. והנה כל המפרשים נבוכו בזה. ופירשו בו פירושים שונים. אינני חמור נושא ספריהם. וכבר הארכתי בהם בחבור הראשון. ואף גם זאת כי לא נתחוורו דבריהם. הטוב שבדברים דברי הגדול הצרפתי שאמר תשובה על דבר כזה. כבר שמעתי מהם שרצונם לראות את מלכם. ואם כן שמזקיקין אותי לירד. לך אל העם וקדשתם ע"כ. ועתה שמע אמרי בזה וראה ועשה בני כחפצך כי אתה תבחר ולא אני. והנה לבאר זה הספק ולסלקו. נראה שיש לספק ספק אחר בפרשה והוא זה. כי מה טעם לא אמר בכאן נעשה ונשמע. כי בכאן אמר כל אשר דבר ה' נעשה. ובסוף פרשת ואלה המשפטים כתב כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. וידוע כי הם אמרו נעשה ונשמע. ולכן אמרו שהורידו להם שני כתרים. אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. ואמרו בני מי גילה לכם סוד זה שהמלאכים משתמשים בו. דכתיב בהם עושה דברו והדר לשמוע בקול דברו. וזה מעלה גדולה בישראל שהקדימו נעשה לנשמע. להורות כי עיקר התורה תלויה במעשה. ואע"פ שהעיקר הוא הידיעה כמאמר השכל וידוע אותי. הכל הולך אחר המעשה. כאמרם כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו וכו'. וכן אמרו נמנו וגמרו תלמוד גדול. לפי שהתלמוד מביא לידי מעשה. ובלא מעשה אין התלמוד גדול. והמעשה ג"כ צריך תלמוד. כאומרו דע אלהי אביך ועבדהו. אבל המעשה יועיל בלא תלמוד. מה שלא יועיל התלמוד בלא מעשה. ולכן אמרו הם נעשה. לפי שהמעשה עיקר. ולכן לא תחוש לדברי האומר בלא דעת נפש לא טוב. המבעירים אש זרה. באומרם שעיקר המצות היא ידיעת טעמם. השחיתו התעיבו עלילה אין עושה טוב. ובזה אין גם אחד. כי אחר שהם כופרים במעשה. גם כן כופרים בידיעתו ובאחדותו. ובזה אין עושה טוב אין גם אחד. וכנגד זה אמר המשורר כרו לי זדים שיחות עמוקות. אשר לא כתורתך. ומה הם אומרים כל מצותיך אמונה. כלומר תלויות באמונה ובידיעה. וזה שקר. כמעט כלוני בארץ בטענות כוזבות. ואני לא עזבתי פיקודך מלעשותם. וההיא עובדא דר' ברוקא ראיה גמורה בלא בדיקה. ולכן אמרו נעשה בראשונה. לפי שידוע שהש"י היו לו למעלה מלאכה עליונים דבקים בשכלם. ולא נתן להם התורה. לפי שלא היו יכולין לקיימה ולעשות מצותיה. ולמה ירד השם ית' על הר סיני בין התחתונים ועזב העליונים. אלא בשביל שיעשו מצותיו. כי הידיעה וההשכל למעלה היו. ולכן ישראל אמרו הש"י היה מעונתו בין המלאכים שהיו ידיעה והשכל. ולא רצה לשבת ביניהם. אלא שאמר שהמעשה הוא הדעת. והוא העיקר. כאומרו ועשו לי מקדש. אם כן ראוי לנו לקבל עלינו המעשה בראשונה. ואח"כ השמיעה. וזהו נעשה ונשמע. וא"כ אחר שזה כן שהם בודאי יאמרו נעשה ונשמע. למה לא כתב בכאן אלא נעשה. לכן אני אומר כי זה הספק מתיר הספק הראשון של ויגד משה בזה האופן. כי תמצא שהש"י אמר למשה שני דברים. האחד כה תאמר לבית יעקב. והב' ותגד לבני ישראל. ובזה כלל ב' חלקי העם. כי ידוע כי לאו כולי עלמא דינא גמירי. אבל ענין הידיעה ניתן לזקנים וליחידים. והמעשה ניתן לכלל העם. כי הם אעפ"י שלא זכו לידיעת השי"ת. זכו לעשות מצותיו. ולכן לכלל העם אין צריך לומר להם דברי סתר וחכמה. אלא דברים המישבים הלבבות בדברי אגדות וסיפורים. וזה שאמרו בב"מ והגד לעמי פשעם אלו הם החכמים. שאפילו השגגות נעשות להם כזדונות. וזהו והגד לעמי פשעם. לפי שהם עמי. וכן אמרו ששגגת תלמוד עולה זדון. אבל לבית יעקב שהם כלל העם. חטאתם. שאפילו המזיד נעשה להם כשוגג. וכן אמר בכאן כה תאמר לבית יעקב. שהם כלל העם. דברים המושכים את הלב. אבל לבני ישראל. שהם החכמים והזקנים. תאמר להם דברי סתר וחכמה. וזהו ותגד שהוא לשון המשכה. מתרגום משכו נגידו. וכן כתבו בזוהר כי מלת ותגד או ויגד או ואגידה. כולם דברי חכמה והמשכת שפע. ולכן לכלל העם אמר להם הדברים הראוים להם. והם אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. שהוא דבר שראו בעיניהם. ולכן ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים. כי אלו הדברים מושכים לבות האדם מטובות העולם הזה. וזה כנגד כה תאמר לבית יעקב. ועכשיו בא לפרש כנגד החלק הב' של ותגד לבני ישראל. וכנגדם אמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ולכן אמר ואתם. כלומר אין אתם כראשונים. והוא כמו יהודה אתה יודוך אחיך. כלומר אין אתה כמותם. ולכן לכת החכמים והזקנים. לא אמר להם טובות זמניות. אלא טובות רוחניות. ודברים נעלמים מסתרי החכמה. וזהו ממלכת כהנים מאן מלכי רבנן. כהנים משרתי אלהינו דבקים אל ה'. גוי קדוש פרושים מהראשונים. מלאכים קדושים. אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. הם הזקנים והחכמים:

ויבא משה ויקרא לזקני העם. והלא השם לא צוה לדבר אל הזקנים. אבל הם החכמים שקנו החכמה. הכלולים בכלל ותגד לבני ישראל. וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוה ה' לאמר להם ולכלל העם. וזהו את כל הדברים. ולא הדברים. והעם לחושק תאותם וגודל אהבתם. ויענו כל העם יחדיו קודם זמנם. כי ראוי היה להמתין לדבר הזקנים והחכמים. והם ענו בפחז ותאוה. ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה. כי אנו אין אנו יודעים דבר אחר. אלא המצות המעשיות הראויות לנו. כי הידיעה וההשכלה. ראויה לגדולים ולזקנים. ולא לנו. ובכאן ידוע שנכללה בכאן תשובת הזקנים והחכמים הראויה להם. והיא ההשכלה וההבנה והידיעה הנכללת במלת ונשמע. וא"כ עכשיו נשארו למשה להשיב להש"י ב' תשובות. תשובת כלל העם. ותשובת החכמים והזקנים. ולפי שהעם השיבו בחפזה. ובכלל דבריהם אמרו שמה שידבר משה לא יעשו. כי כן אמרו כל אשר דבר ה' נעשה. ולא מה שידבר משה. השיב משה את דברי העם אל ה'. ולכן הוצרך הש"י לומר לקרר דעתו של משה. הנה אנכי בא אליך בעב הענן לא בעבורם. אלא בעבור ישמע העם בדברי עמך. אחר שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה. ולא תחשוב כי בעבור זה שאמרו אינם רוצים לשמוע דבריך ולהאמין בדברך. כי גם בך יאמינו לעולם וישמעו דבריך ויעשום. ע"כ היא כלל תשובת העם. ועכשיו בא להשיב תשובת הזקנים. הרמוזים באומרו ותגד לבני ישראל. שהיא תשובה עמוקה נמשכת משפע חכמה. והבנה הנכללת בכלל ונשמע. הראויה לזקנים ולחכמים. וכנגד זה אמר ויגד משה את דברי העם אל ה'. ולפי שהם דברי חכמה. אמר בהם ויגד משה. ולא אמר וישב. ואמר דברי העם. ולא דברי הזקנים או דברי בני ישראל. לפי שנכללו למעלה כאומרו ויענו כל העם יחדיו. הרי כאן תשובה נכונה למה הוצרך לומר בכאן ויגד משה אחר וישב משה. ולפי שבזה נראה שאני כמתנבא ואיני יודע. ואני בודה מלבי דברים והעקר חסר מן הספר. שהיא תשובת הזקנים של נעשה ונשמע. בא ואראך את הרשום בכתב אמת. כי הנה בשמים עדי לאותם שעל עקלקלותם מטים. וסהדי במרומים בסוף פרשת משפטים כאומרו ואל משה אמר עלה אל ה' וגו'. ושם כתיב ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה'. ויען העם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה. הרי זו תשובת העם הראויה להם. שהיא העשיה פשוטה בלי שמיעה. אח"כ אמר ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר וכו'. כי בראשונה אמר ויספר לעם דברי ספור ואגדה. אבל עכשיו שהיה מדבר לחכמים ולזקנים. אמר ויקח ספר הברית הוא מסורת הברית וסודות התורה. כאומרו סוד ה' ליריאיו. ובריתו להודיעם. ולכן אמר ויקרא באזני העם. ולא אמר לפני העם אלא באזני העם. שהם דברי חכמה הרמוזים באמרו ותגד לבני ישראל. והם אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. כי זאת תשובה ראויה להם לפי חכמתם והשכלתם. שהם פועלי אמת מצד השמיעה וההבנה. שיש להם תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. ואם כן הרי לך ב' החלוקות בפירוש ובהכרח. שיש לנו לומר שנכללה זאת התשובה באומרו ויגד משה וכו'. ויאמר מה שחיסר זה גילה לנו זה. וכבר כתבתי לך מה שאז"ל שד"ת רשות במקום אחד ועשירות במקום אחר. זהו מה שעלה בדעתי לפרש בהתרת זה הספק בלי ספר ובלי מלמד. והוא כפתור ופרח. אח"כ צוה להכינם ולהזהירם. בענין שיהיו נכונים בדעותיהם ובמלבושיהם שהם המדות. כאומרו ביהושע הסירו הבגדים הצואים. וכן בכל עת יהיו בגדיך לבנים וטהורים. בבחינת היות פך שמן מלאה על ראשך. וכמעט נטותך אנה ואנה תשחית בגדיך ומדותיך הלבנים: