צרור המור על התורה · דברים · פרק 22 · פסוק 13

אח"כ אמר כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה. כי זה ג"כ מצד עצת יצר הרע המחטיא האדם. ומשיאו עצה להוציא שם רע על בתולת ישראל. כמו שהוא נקרא רע ובליעל. ורצה להוציא שם רע על בתולת ישראל סתם למעלה ולמטה. והיא כנסת ישראל שנקראת בתולת ישראל. ואמר ושם לה עלילות דברים. לפי שאמר ובא אליה ושנאה. ואיך אפשר זה שבא אליה ושנאה. כי הוא להפך כי מצד הביאה אוהב אותה. כאומרם אילת אהבים מה אילה רחמה צר וכו'. לכן אמר כי השנאה אינה אמיתית אלא ששם לה עלילות דברים. ורצה להוציא עליה שם רע שלא כדין. ולכן אמר אבי הנערה את בתי נתתי לאיש הזה וישנאה. והיה ראוי להפך כאומרו ע"כ יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. אבל הסבה השנאה לפי ששם לה עלילות דברים. ותואנה הוא מבקש מצד יצר הרע המחטיאו. וכשיתברר הדבר ראוי הוא למלקות בעור שור וחמור. שהוא רמז ליצר הרע. וענשו אותו מאה כסף. אחר שהוציא שם רע על בתולת ישראל. חתם ולו תהיה לאשה. אחר שנתן עיניו באשה אחרת. ולפי שאולי הסבה היתה שיתנו לו שקלי ממון. לזה אמר וענשו אותו מאה כסף. ואם אמת היה הדבר ולא רצה להוציא עליה שם רע. וסקלוה כל אנשי עירה. אחר שעשתה נבלה בישראל. והוא עם קדוש פרוש מן העבירה ומן הערוה. וזה רמז על מה שאמר בענין שכם כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה לדורות. ואמר ובערת הרע מקרבך. להורות שאם נמצא הבועל שראוי להמיתו גם כן: