צרור המור על התורה · דברים · פרק 29 · פסוק 21

ואמר הדור האחרון וגו' גפרית ומלח שריפה וגו'. הרצון אצלי שכל העולם יצדיקו דין שמים. ולא יאמרו עשה להם עול במכות הארץ ובתחלואיה. אבל כשיראו חטאתם ופשעם ויראו מכות הארץ ותחלואיה. יאמרו הם משפטי ה' אמת ויותר היו חייבים ממה שעשה להם. וראוי שתהיה גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח. ואם לא תפרש כן נראה שחסרה הגזירה והאמירה של דור האחרון והנכרי. אבל לפי שהם דור אחרון ובנים שנולדו להם. והם ידעו והכירו עונות הראשונים. גזרו אומר ואמרו שהם ראויים לעונש גדול. שתהיה ארצם גפרית ומלח. אבל הגוים שלא ידעו עונות הראשונים. היו תמהים ואומרים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. וזהו ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' והתשובה שיאמרו להם על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם אשר כרת אתם. אבל בראשונים לא הוצרך לומר להם זה. לפי שהם היו יודעים שעברו את ברית ה'. ואולי יאמר ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. כלומר אנו מודים שחטאו ישראל והיו ראויים למכות ולעונשים. אבל הארץ הקדושה מה חטאה שתהיה גפרית ומלח שריפה כל ארצה. כאלו היתה ארץ ארורה ומקוללת כסדום ועמורה. ולזה השיבו להם על אשר עזבו את ברית ה' וילכו ויעבדו אלהים אחרים אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם. כלומר שאם היו מכירים אותם אלהים מתחלה. היה רע אבל לא כ"כ. אבל לא ידעום בשום ענין ובשום זמן. וא"ת אע"פ שלא ידעו מתחלה. הכירו בהם שום טובה שעשו להם. לזה אמר ולא חלק להם שום טובה. ועל זה ויחר אף ה' בארץ ההיא. אע"פ שהיא לא חטאה. לפי שמצד טובתה ושמנינותה חטאו. כאומרו ירכיבהו על במותי ארץ וגו' וישמן ישורון ויבעט. ואומר ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה. ועוד סבה שנית שרצה השם לרחם על ישראל מצד זכות אבותם. כאומרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם. ולא רצה לשפוך עליהם חרון אפו. בענין שלא יכלו. ולזה שפך חרון אפו על העצים ועל האבנים ויצת אש בציון כמאמרם ז"ל. וזהו ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה כל הקללה. ובסבת זה ויתשם ה' מעל אדמתם והפיצם בגוים ולא כלם לגמרי. ולפי שעם כל זה יש לשאול הארץ מה חטאה. ואם הם חטאו יפרעו חובם. לזה אמר אל תתמה על החפץ. כי הנסתרות לה' אלהינו ואין לנו עסק בנסתרות. לפי שלא ישיג דעתנו לתת סבה לזה. אבל הנגלות לנו ולבנינו. וכמו שאמר המשורר מי זה האיש ירא ה' נפשו בטוב תלין. ולפי שאני רואה בהפך כי בני הצדיקים וזרעם הולכים מדחי אל דחי. לזה אמר אל תתמה על זה כי סוד ה' ליריאיו. והוא כמו הנסתרות לה' אלהינו:

או שרמז בזה. לפי שהוא אמר למעלה שהיה בהם שורש פורה ראש ולענה. איש או אשה או משפחה או שבט שהיה אומר שלום יהיה לי. וייעד עונשו ואמר לא יאבה ה' סלוח לו וגו' והבדילו ה' לרעה. ואח"כ אמר וראו את מכות הארץ ההיא. שהיה מעניש לכל הכלל בעבור היחיד. וזהו דבר תימא. ולכן אמר על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. בכללה בעבור חטא היחיד. מה חרי האף הגדול הזה. כי זה לא היה במשפט אלא מצד חרון אף. לזה אמר כי הטעם היה לפי שעזבו את ברית ה' אלהי אבותם. ואע"פ שלא היה אלא איש אחד או משפחה או שבט. אחר שהאחרים לא מיחו בידו. כולם ראויים לעונש בשוה. ולזה ויתשם ה' מעל אדמתם לכולם ביחד. ולפי שעכ"ז תימא שיענישו הצדיקים בעון הרשעים. לזה אמר הנסתרות לה' אלהינו. כי אלו דברים נעלמים ולא תקיף ידיעתנו בהם. ולכן אל תתמה על החפץ: