צרור המור על התורה · במדבר · פרק 12 · פסוק 4

ואמר ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרן. ולכן אמר למעלה וישמע ה' להורות כי ה' שמע ויתעבר. אבל משה לא שמע לפי שעשה עצמו כאלו לא שמע. לפי שהיה עניו מאד. ולזה אמר ג"כ פתאום בענין שלא יחשדו למשה שהוא נתרעם לשם מהם. לזה אמר ויאמר ה' פתאום בלי הפסק ושהות. אלא שהשם מעצמו קנא לכבודו. ולזה אמר ג"כ וישמע ה'. להורות שהוא שמע הדבר ולא מפי משה. ולזה קרא למשה עם אהרן ומרים להורות שלא נפרש משה מהם בשום זמן. ואחר שראו זה ויקרא אהרן ומרים להפרישם ממשה. ויאמר שמעו נא דברי. כלומר עד עכשיו אתם דברתם במשה. עכשיו שמעו אתם ואדברה אני. או שיאמר שמעו עתה דברי שאדבר לכם לכבוד משה. אבל לעד לעולם לא תשמעו דברי בעונש זה. בענין שלא תאמרו הלא גם בנו דבר. ולזה לא רצה לעשות מהם נביאים לומר אתם נביאים ובמראה אליכם אתודע. אלא אם יהיה נביאכם. כלומר הנביאים שלכם. במראה אליו אתודע. כי זאת היא אספקלריא שאינה מאירה. או במראה יותר תחתונה שהיא בחלום. ואחר שאין אתם נביאים. איך תוכלו לשפוט ולדבר על משה. כי משה פה אל פה אדבר בו והוא למעלה מכל הנביאים. ורמז באומרו לא כן עבדי משה וגו'. להורות שכל הנביאים השגתם והשפעתם ממשה. לפי שהוא מארי דביתא אדון הבית. והוא האיש אדוני הארץ. שהוא מקום יניקת כל הנביאים מאספקלריא שאינה מאירה שהיא אל שדי כמוזכר באבות. ולכן כל הנביאים אמרו כ"ה אמר ה' צבאות כי זה מקומם. והיא נקראת בית אלהים. אבל משה בכל ביתי נאמן הוא. וזה הבית הוא נאמן עליה נגיד ומצוה. ולפי שנבואתם מזה המקום הם מושלים משלים וחידות. אבל משה השגתו אספקלריא המאירה. וזהו ומראה ולא בחידות ולא מראה כבראשונה. ואע"פ שהשגתו גדולה. בכל יום ויום רוצה להתדבק יותר למעלה. וזהו ותמונת ה' יביט. בכל יום ויום הוא מביט למעלה לעלות ממעלה למעלה:

ורמז ג"כ באומרו בכל ביתי נאמן הוא. להשיב להם על מה שאמרו כי אשה כושית לקח ונפרש ממנה אבל אתם לא עשיתם כן. לזה אמר לא כן עבדי משה כמותכם. כי משה בכל ביתי נאמן הוא. ואחר שהוא בעל הבית. בעל אשה הוא. ואינו צריך אשה אחרת. אחר אשר הוא מתדבק בשכינה הנקראת אשה יראת ה'. והיא האשה הנצבת עמו ועם ישראל בגלותם. כאומרו לא מאסתים ולא געלתים לכלתם כתיב. וזהו בכל ביתי נאמן הוא. וא"כ מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה. אחר שכל דבריו הם נוראים ונפלאים. ומי יבא עד תכונתם כאומרו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך: