צרור המור על התורה · ויקרא · פרק 26 · פסוק 14

ולפי שיש פתחון פה לבעל הדין לומר. כי הברכות הם מעט מזער כלולות בדף אחת קטנה. והקללות רבו מארבה והאריך בהם בפרשיות רבות. ואם לא תשמעו לי וכן אם עד אלה לא תשמעו לי ואם בזאת לא תשמעו לי. אמרו רז"ל כי הברכות הם מרובות מהקללות. לפי שהברכות התחילו באל"ף א"ם בחוקותי וסיים בתי"ו קוממיו"ת. להורות כי שם כל התורה. וכל הברכה מאל"ף ועד תי"ו. אבל בקללה התחיל בוא"ו ואם לא תשמעו לי. וסיים במ"ם געלה נפש"ם. להורות שהברכות מרובות מהקללות. וכן תמצא לפי הפשט כי הקללות באו כנגד הברכות. כאומרו יען וביען במשפטי מאסו. ותרגם המתרגם לווטין חלף ברכן אייתי עליהון. ותמצא ברכות הרבה יתרות על הקללות שלא הזכיר קללה כנגדם. ולכן התחיל ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות. כנגד ואת מצותי תשמרו. ואם בחוקותי תמאסו. כנגד אם בחוקותי תלכו. ולא התחיל מהחוקים. לפי שהם גזירת מלך. ואולי לסבת זה ימנעו מעשותם. והתחיל מהמצות שהם דברים שהשכל יחייבם. ועכ"ז לא ירצו לעשותם. ואמר ואת משפטי תגעל נפשכם כנגד ועשיתם אותם. שאמרנו שפירושו בנפש חפצה. וכנגד ונתתי גשמיכם בעתם. אמר והפקדתי עליהם בהלה את השחפת ואת הקדחת. שזה בא מצד מניעת הגשמים. כאומרו הנותן מטר על פני הארץ. שזהו לתועלת התבואה. ושולח מים על פני חוצות. לתועלת בני אדם שהולכים קדורנית בסבת החום. ולזה אמר את השחפת ואת הקדחת כנגד האדם. וזרעתם לריק כנגד התבואה:

ולפי שאמרנו שעקר כל הטובות הם הגשמים בעתם. תמצא בכל אלו המכות והקללות כפולה ומכופלת. בכל אחד מהן חסרון הגשמים ומכת הרעב בראשונה. ואמר וזרעתם לריק זרעכם. ובפרשה שנייה חזר לומר ונתתי את שמיכם כברזל. ובשלישית אמר והשלחתי בכם את חית השדה. שהם משולחות. מצד רעב כמוזכר בדבריהם ז"ל. וברביעית אמר בשברי לכם מטה לחם. ובחמישית אמר ואכלתם בשר בניכם. שזה מצד אכזריות הרעב. בענין שבכל המכות שלח בהם חצי רעב. להורות שהיא שקולה כנגד כל המכות. וכמו שאמר למעלה ופניתי אליכם והפרתי אתכם. כן אמר בכאן ונתתי פני בכם לרעה ונגפתם וגו'. וכנגד ורדפתם את אויביכם. אמר ורדו בכם שונאיכם ונסתם ואין רודף אתכם. וכנגד אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם. שזה מורה כי מצד עשיית המצות באים הגשמים. אמר ושברתי את גאון עוזכם. כי כבר כתבתי כי גאוננו ותפארתנו ועוזנו ביד שובנו. היות לנו כח להוריד הגשמים בעתם בכח תפלתנו. ודבר מפורסם הוא. כי על זה התנאי קבלו אותנו בארץ העמים כשגלינו מארצינו. וכבר קרה כזה כי במלכות ארגון בזמן עצירה. השליכו היהודים כולם מחוץ לעיר וסגרו השערים בעדם עד שיביאו המים. ודרש הרב ן' חסדאי קרשק"ש זצ"ל וכה אמר בתחלת דבריו. לנו המים. והשי"ת פקד את עמו ונתן להם מים וכאלה רבות. ואח"כ בעונותינו היינו צועקים וצווחים בערבוביא ולית מאן דישגח בן. לפי שנתקיים בנו ובהם בעונותינו ושברתי את גאון עוזכם. כי זהו עוזנו ותפארתינו להוריד גשמים בעתם בתפלתינו. ונהפך לאבל כנורנו ונלאו שמים בעבורנו. ונשברה גאוננו ותפארתינו למניעת הגשמים. וזהו ונתתי את שמיכם כברזל. ובזה ותם לריק כוחכם. שהוא כח השם והי"ג מדות שאנו מזכירין. וזהו כעין מה שתקנו אנשי אמונה אבדו באים בכח מעשיהם. ובפסוק קחו מזמרת הארץ הארכתי בזה. וכנגד והשבתי חיה רעה מן הארץ. אמר והשלחתי בכם את חית השדה. וכנגד וחרב לא תעבור בארצכם. אמר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית. וכנגד והפרתי אתכם והרבתי אתכם. אמר ושלחתי דבר בתוככם. וכנגד ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. אמר ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ השדה לא יתן פריו. בענין שישאר מהם קש ותבן ועצים שנשרו מן הדקל לחמם התנורים. ואמר ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד. מחוסר עצים. וכנגד ואכלתם לחמכם לשובע. אמר ואכלתם ולא תשבעו: