צרור המור על התורה · במדבר · פרק 22 · פסוק 22

ויחר אף אלהים כי הולך הוא. לדעתו בלי תועלת ותכלית. ויתיצב מלאך ה' לשטן לו. בענין שלא יאבד. כי השם אינו חפץ במיתתן של רשעים. ולכן אמרו מלאך של רחמים היה וכו'. והראשון שאמר לו קום לך אתם היה מלאך אלהים ומדת הדין לפתותו. כאומרו מי יפתה את אחאב ושם יצאתה ההסכמה של מעלה תפתה. אבל בכאן לא הסכים השם בזה. ולכן שלח לו מלאך ה' לרחם עליו. וכן נראה לו בכאן בשלשה מקומות. בשדה ובכרמים ובמקום צר. לראות אם ירגיש בדבר. אחר ג' התראות כנגד ג' מקומות. כי בראשונה א"ל לא תלך עמהם. ובשנייה אמר לו ואך את הדבר. ובשלישית א"ל ואפס את הדבר וגו'. ועם כל זה לא הועיל בו. ועבר על השבועה שנשבע אבי אביו כאומרו אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה. ולכן אמר בכאן לסימן גדר מזה וגדר מזה. ואמרו סתם גדר של אבנים הוא דכתיב וגדר אבניו נהרסה. וזה רמז לגל אבנים של לבן. ורבותינו אמרו סימני אבות הראהו. לרמוז לו אם היה רוצה לקלל מצד אברהם. כי היה יכול. כנגד בני ישמעאל ובני קטורה שיצאו ממנו. ואם מצד יצחק היה יכול. כנגד עשו לפי שהיה בהם ימין ושמאל. אבל כנגד יעקב אינו יכול. לפי שכל בניו צדיקים ולא נמצא בו פיסול. וזהו מקום צר אשר אין לנטות ימין ושמאל. ועל זה עמד מלאך ה' בתחלה בשדה. ואח"כ במשעול הכרמים. ואח"כ במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל. כי מצד יעקב לא היה יכול. שהוא אוחז בתרין סטרין בין הכרמים שלם מכל סטרוי. ועל זה עמד שם. ובכל זה לא הרגיש ויך את האתון במקל. ופתח ה' את פי האתון. כמו שהתנה מששת ימי בראשית. וכל זה להראותו מיעוט חכמתו כי האתון ראתה יותר ממנו. ובפיו הודה כי האתון שחקה והתעללה בו. עד שאמר לו יש חרב בידי. ויפה משלו חז"ל לרופא שהיה הולך לרפאות בלשונו לאדם אחד שנשכו נחש ובדרך ראה אנקה אחת ובקש להורגה במקל. אמרה לו לי אם תכני אין אתה יכול לרפאות. היאך באת לרפאות נשוך נחש. וכן אמרה האתון לי אין אתה יכול להרגני אלא בחרב. והיאך אתה יכול לעקור אומה שלימה בלשונך. שתק ולא היה לו תשובה: