צרור המור על התורה · דברים · פרק 22 · פסוק 23

אח"כ אמר כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש וגו'. לרמוז שלא יחשוב אדם שלא חייבה תורה מיתה אלא באשה נשואה בעולת בעל. אבל הארוסה שלא היתה בה זיקת בעל לא תהיה חייבת. לזה אמר שהדין שוה בארוסה ונשואה. ועוד הוצרכה זאת הפרשה לתת חילוק בין העיר לשדה. כי בעיר היה לה לצעוק. אחר שהיו בה רבים להצילה. אבל בשדה אין הדין שוה. כי אע"פ שצעקה הנערה המאורשה אין מושיע לה. ולזה אמר ומצאה איש בעיר. וסקלתם אותם באבנים. היא לפי שלא צעקה. והוא על אשר עינה את אשת רעהו. שהורה בזה שהיא אשת רעהו גמורה אע"פ שלא נכנסה לחופה. והורה ג"כ שהוא חייב מיתה אחר אשר ענה את אשת רעהו. כי אחר שהיא היתה בתולה אע"פ שתחלתה ברצון וסופה באונס. והיה לה לצעוק ולתת קולות בששבר דלתיה ובתוליה כי זה עינוי גדול לאשה. וכשנתנה קולות אולי הוא סגר פיה בענין שלא ישמעוה בעיר. ובזה ותבחר מחנק נפשה (אשר) [אחר] שלא היתה יכולה לצעוק. וזהו תחת אשר ענה את אשת רעהו. ולא אמר אשר שכב. אבל כשמצאה בשדה מסתמא צעקה הנערה המאורשה בשבירת דלתיה ובריחיה ונתנה קולות וקולי קולות. והוא לא חשש לסתום פיה אחר שהיא בשדה ואין שומע לה. ולכן אינה ראויה לעונש אלא ומת הוא לבדו. אבל היא אינה חייבת שום עונש. וזהו ולנערה לא תעשה דבר. ואח"כ פי' שאם היא נערה בתולה אשר לא אורשה ושכב עמה ונמצאו שניהם ברצון שלם. עכ"ז וענשו אותו ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה להוציא בתוליה. אבל באשת איש לא נתן חילוק בה בין עיר לשדה. אחר שהיא בעולת בעל ויכולה לומר לא פעלתי און. ואחר שפירש דין הנשים האסורות. בא לפרש דין האנשים האסורים מצד עצמם. וזהו לא יבא פצוע דכא. וכן לא יבא ממזר בקהל ה'. בענין שלא ירבו ממזרים בישראל. ולפי שהממזר נראה שהוא לא חטא כאומרם ז"ל ראיתי דמעת העשוקים זו דמעת הממזרים. שנראה שיש להם דין כאומרם אם אבי חטא אני מה חטאתי. ואולי היו אומרים שהיו מותרים אחר ג' דורות. לז"א גם דור עשירי. ולפי שעמון ומואב היו ממזרים לפי שבא לוט על בנותיו ויצאו משם עמון ומואב. ולזה סמך לא יבא עמוני ומואבי אצל לא יבא ממזר. ומפני כבודן של רות המואביה ונעמה העמונית. אמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. והעלים טעם הממזרות. ולזה תמצא שנתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. לפי שבנות לוט נתכוונו לשם מצוה ולוט נתכוון לשם עבירה. וכמו שאמרו צדיקים ילכו בם אלו בנות לוט. ופושעים יכשלו בם זה לוט כמו שכתבתי במקום אחר. וכן נתן טעם אחר. ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור לקללך. בענין שתאבד מנפש ועד בשר יכלה. ולכן לא תדרוש שלומם וטובתם לעולם. אבל אדום ומצרים אע"פ שהם אויבים שלך. דור שלישי יבא להם בקהל ה'. אחר שלא נגעו בנפשך כמו המואבים והעמונים שלא קדמו אתכם בלחם ובמים. כי אחר שאברהם עשה עמהם חסד כשהיה הולך עמו והצילו מן המלכים. היה להם לגמול לך חסד בלחם ובמים. ואע"פ שכתוב כאשר עשו לי בני עשו והמואבים היושבים בער. וא"כ איך אמר על דבר אשר לא קדמו כו' [אלא אשר לא קדמו] חוזר לעמון. ואשר שכר חזר למואב: