צרור המור על התורה · במדבר · פרק 22 · פסוק 35

וילך בלעם עם שרי בלק. יפה אמרו רז"ל רשע כמותם כי לא הועילו לו כל אלו ההתראות. ואע"פ שהודה ואמר היכול אוכל דבר מאומה. חזר לקלקולו כאומרו לכה איעצך וכו'. ולהורות על רשעת בלעם הרשע אמרו רז"ל שבכל אלו הרעות שעשה. לא הגיע לחצי ימיו. מה יעשה אם יגיע לשבעים. וכמו שמוזכר בפרק חלק שאמר אותו חכם אני לא ראיתי מספר ימיו. אבל מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם. וכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה. והוא לא הגיע לשלשים וחמש. ואמר אותו מין אנא חמיתיה לפנקסיה דבלעם והוה כתיב ביה בר תלתין ותלת שנין הוה בלעם כד קטיל יתיה פנחס כהנא. ולפי שכבר כתבנו למעלה כי בלק היה חכם גדול בחכמת הקסם. והיה יודע כל המקומות שהיה בהם מכשול לחול עליהם הקללה. אמר ויקח בלק את בלעם. כי בלעם היה נגרר אחריו כסומא. וכשראה בלעם המקום מוכן. אמר בנה לי בזה שבעה מזבחות כנגד שבעה אבות הראשונים שעשה כל אחד מזבח. ובזה רצה לגנוב דעת העליונה. כמאמרם ז"ל שאמר להקב"ה למה אתה חפץ באומה אחת. יותר טוב לך להיות מלך על שבעים אומות. ולכן אמר את שבעת המזבחות ערכתי. והיכן נצטוה בהם. אלא כמי שאומר לו השוטר שקרת במשקלות. והוא משיב כבר שלחתי לביתך כבש אחד. וכל זה כדי לגנוב דעת עליונה מרוב תאותו לקלל את ישראל. וזהו וילך שפי שפוי ושקט כדי שלא ירגישו אותו. וכל זה כנגד ישראל. והוא לא היה יודע שיש להם שומר ישראל ולא ינום ולא יישן. ושומר אותם ביום ובלילה וזהו שומר פתאים ה' כי הם היו כמו פתאים ותמימים. ולא היו יודעים התחבולות והנכלים שהיו מתנכלים כנגדם. וכן היתה כוונתו לפזר את ישראל מרבציהם ולהפרידם. כאומרם אולי אוכל נכה בו. וזהו שפי' שה פזורה ישראל:

ובמדרש הנעלם אמרו שהוא כמו שפיפון עלי אורח. שהלך לעשות כשופיו הנעשים בנחש ושפיפון מצד רוח הטומאה. וכשראה השם תאותו וגודל רתיחתו כנגדם. אמר ויקר אלהים אל בלעם. שצננו מרתיחתו. בענין שלא יטיף עליהם סם המות וארס הנחש. ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי. וכשראה עצמו נבאש ולא השיב לו על ענין המזבחות. היה רוצה לילך לדרכו ולשוב לעירו. וכשראה השם כך וישם ה' דבר. כמי שמשים רסן בפי הבהמה להחזירה למקום שירצה. וזהו שוב אל בלק. שוב מדרכך ולך אל בלק וכה תדבר על כרחך. וישא משלו ויאמר. לפי שנבואתו לא היתה שלימה אמר וישא משלו. לפי שהוא כמושל משלים כמו כי מראש צורים אראנו. מן ארם ינחני בלק. כלומר ראה איך יוכל בלק להצליח בדבר זה נגד ישראל. אחר שלקחני מן ארם נהרים מקום ששם יעקב אביהם. והצליח בבנים ונכסים על כרחו של לבן הארמי. ועשה כנגדו כל מיני קסם ונחש בין מיני כישוף. ולא הועיל כנגדו כאומרו והחליף משכורתי עשרת מונים. והם עשר מיני קסם הנמצאים בעולם. וכן ינחני מהררי קדם. ששם כל מיני הקסם כאומרו כי מלאו מקדם וגו'. לכה ארה לי יעקב שהוא שם עוקבה וערמימות. עד שמצד זה אולי תחול עליהם הקללה וחרם להחרימם. ולכה זועמה ישראל. אבל מצד ישראל שהוא שררה וגילוי פנים. אולי יחול עליהם זעם מעט. אבל מה אקוב. לשם יעקב. כי לא קבה אל. בפדן ארם בכל אותם הכישופים. ומה אזעום. לשם ישראל. כי לא זעם ה'. אבל אמר כי שרית עם אלהים ועם אנשים עשו ולבן. וא"ת אולי זה היה באותו זמן. אבל עכשיו אולי תוכל להם. לזה אמר אינו כן כי מראש צורים אראנו כלומר. אני רואה אותם מיוסדים על אדני פז כהרים החזקים שלא יתמוטטו לעולם: