1היושבת בגנים וגו'. כשישראל נכנסין לבתי כנסיות וקורין ק"ש בכונת הדעת, בקול אחד, בדעה אחת ובטעם אחד פגלפי הפשט משמע בקול אחד שלא יגביה אחד קולו יותר מזולתו, כדי שלא יבלבל כ"א לחבירו הכונה, אבל הרד"ל כתב דמכאן סמך למש"כ הרדב"ז בתשובה ח"ג סי' תמ"ו שיקראו הצבור ק"ש ביחד מלה במלה, והפי' בדעה אחת ובטעם אחד – לקבל עול מלכות שמים שלמה.
הקב"ה אומר להם, היושבת בגנים כשאתם קורין חברים פדפי' כשאתם באהבה וקבוץ אחד.
אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך השמיעיני, אבל כשקורין בטירוף הדעת, זה מקדים וזה מאחר ואינם מכוונים דעתם, רוח הקודש צווחת ואומרת ברח דודי ודמה לך לצבי, לצבא של מעלה – הדומים לכבודך, בקול אחד בנעימה אחת פהוכמ"ש כולם כאחד עונים, וכן נאמר וקרא זה אל זה ואמר, הרי דמכונין לקרוא כולם כאחד.
על הרי בשמים – בשמי שמים העליונים פודריש בשמים בענין אל תקרא בשָׂמִים אלא בַשָׁמַיִם [ע' בסמוך אות צ"ט], והרי השמים היינו שמי השמים העליונים.
.
(שם)
2חברים מקשיבים. מכאן דחברים היינו תלמידי חכמים פזטעם כנוי זה המיוחד לחכמים פי' הרמב"ם בפ"ב דדמאי מפני כי חברתם זה לזה נעימה ונאמנה, מפני כי היא חבורה לשם שמים וכו', יעו"ש, והכתוב כאן כלל ענין זה בלשון קצר חברים מקשיבים, כלומר מקשיבים ונוחים זל"ז, ומלשון חז"ל בשבת ס"ג א' שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה וכו'.
.
(ב"ב ע"ה א')
3חברים מקשיבים לקולך. אר"ש בן לקיש, שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה פחשכל אחד אינו מעמיד על דעתו אלא שמקשיב גם לדעת חבירו וסברתו, וכמש"כ באות הקודם.
הקב"ה שומע לקולן, שנא' היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני פטסמיך על דרשה הקודמת דחבירים היינו תלמידי חכמים, יעו"ש.
, ואם אין עושין כך, גורמין לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר ברח דודי וגו' ציתכן דסמיך אדרשה שבסמוך דעל הרי בשמים הוא גן עדן, ועל זה אומר דאם אין ת"ח בעוה"ז נוחין זל"ז אז אין מקום כביכול כאן להשראת השכינה אלא שם בגן עדן.
.
(שבת ס"ג א')
4חברים מקשיבים לקולך. אין חברים אלא מלאכי השרת, ולמה נקראו חברים, לפי שאין ביניהם איבה וקנאה ושנאה ותחרות ומינות וחלוקת דברים, ואמר הקב"ה לישראל, בני, בשעה שאתם קירין ק"ש וקורין בתורה הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים, ותנו דעתכם שלא תשנאו ולא תקנאו זא"ז ולא תתחרחרו זע"ז ולא תביישו זל"ז, כדי שלא יהיו מלאכי השרת אומרים, רבש"ע, תורה שנתת להם לישראל אינם עוסקין בה, שהרי יש בהם איבה וקנאה ותחרות ושנאה, אלא תהיו מקיימים אותה בשלום צאר"ל שתהיו גם אתם ראוים להקרא חברים. ועיקר הענין שאמר הקב"ה הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים, דהיינו מלאכי השרת, כמבואר, לא נתבאר מה כונה ותכלית בשמיעה זו, וי"ל ע"פ מ"ש בחולין צ"א ב' דאין מלה"ש אומרים שירה עד שיאמרו ישראל, והוי לפי"ז הכונה שישמיעו ישראל קולם בתפלתם ושירתם לה' וישמעו חברים, מלה"ש, ויאמרו שירה גם הם וע' רש"י ז"ל.
.
(מ"ר)