יבא דודי לגנו. א"ר יוחנן, למדתך תורה דרך ארץ שלא יהיה החתן נכנס לחופה עד שתתן לו הכלה רשות קעגדרשה זו צריכה באור, דפשיטא הוא, דהא לא שייך קדושין בעל כרחה, ובודאי קודם כניסתם לחופה הסכימו ביניהם, ונראה דכלל דרשה זו בלשון נקיה נאמרה, ועיקר הכונה בזיווגין איירי, והוא ע"פ מ"ש הראב"ד בשער הקדושה [והובא בב"י לטור או"ח סי' ר"מ] שאין רשאי אדם להזדקק לאשתו כי אם לרצונה ואם היה לו כעס עמה יפייסנה, וע' נדרים כ' ב' בני אנוסה וכו', וזוהי כונת הדרשה כאן בלשון צחה ונקיה ובדרך ארץ.
. (מ"ר)
יבא דודי לגנו. א"ר יהושע בן לוי, להוטים היו ישראל אחר שכינה במדבר [כמש"נ משכני אחריך נרוצה] היך מה דאת אמר יבא דודי לגנו – לגינונו קעדלחופתו, כלומר למשכנו, וזה הוא מפני כי משנגמר המשכן בכ"ה בכסלו עד ר"ח ניסן היו ישראל מבקשים מתי תבא השכינה כדאיתא במ"ר פ' נשא פרשה י"ג.
. (שם פרשה א' פסוק ד')
יבא דודי לגנו וגו'. דבר אחר עורי צפון זו עולה שנשחטת בצפון ובאי תימן אלו שלמים שנשחטים בדרום קעהר"ל אף בדרום, דהשלמים שחיטתן בכל מקום בעזרה, ורק כלפי צפון דעולה [דשם צפון דוקא הוא] נקט הצד שכנגדו – דרום.
, הפיחי גני זה אהל מועד, יזלו בשמיו אלו קטורת הסמים, יבא דודי לגנו זו השכינה קעוגן כנוי לאהל מועד ע"ש הרחבת מקומו ושטחו כשטת גן, [וע' עוד לעיל אות קע"ד]. ובשמים כנוי לקטורת ע"ש ריחם הטוב, ויבא דודי לגנו כנוי לשכינה שתבא לאהל מועד ע"ש הכתובים וכבוד ה' נראה באהל מועד, ויקרא אליו מאהל מועד, וכדומה.
ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות. באתי לגני אחותי כלה זה יום שמיני קעזיום השמיני למלואים שאז נגמרה הקמת המשכן ואז נגמרה ההתקשרות המוחלטת בין ישראל להקב"ה בערך התקשרות זיווגין, ולכן מכונים ישראל אז בשם כלה.
אריתי מורי עם בשמי זה לבונת הקטורת ולבונת המנחה, אכלתי יערי עם דבשי אלו אברי העולה ואימורי קדשי קדשים קעחמה שיחס יער לעולה דכמו דעצי היער עיקרם להסקה קיימי כך עולה כולה כליל, ודבש יחס לקדשי קדשים, לפי שמקריבים מהם רק האימורים והוי כמו דבש שמעוטו יפה.
שתיתי ייני עם חלבי אלו הנסכים ואימורי קדשים קלים, אכלו רעים זה משה ואהרן, שתו ושכרו דודים זו כנסת ישאל קעטמה שאמר אכלו רעים זה משה ואהרן אולי מכוין להכתוב מאיל המלואים למשה היה למנה ואהרן נטל חלק בראש כמבואר ביומא י"א א'.
. (מ"ר פ' נשא פ' י"ג)