1לבבתני. אמר הקב"ה, לב אחד היה לכם במצרים ונתתם לי שני לבבות – בדם הפסח ובדם המילה קכודריש לבבתני מלשון שני לבבות [וכמ"ש בב"ב י"ב ב' קודם שאכל אדם יש לו שני לבבות שנאמר ואיש נבוב ילבב], וכן דרשינן בכל לבבך – בשני יצריך, ור"ל במצרים היה להם לב אחד – כולו לרעה, כנודע שהיו שקועים שם בעבודה זרה. ואח"כ נצטרף להם גם יצר טוב בקיום מצות פסח ומילה, ונסמך על האגדות שקודם שיצאו ממצרים מלו עצמן, וזו היא גם כונת הדרשות הבאות. והנה דרשה זו והבאות אחריה כנראה בפנים המדרש מקוטעות ומשובשות הן, והעתקנו כפי הנאות לענין.
.
(שם)
2לבבתני. אמר הקב"ה, לב אחד היה לכם בים ונתתם לי שני לבבות – שעמדתם על הר סיני והקדמתם נעשה לנשמע קכזעיין באות הקודם, והלב אחד שהיה להם בים הכונה עפ"י הכתוב בתהלים וימרו על ים בים סוף.
.
(שם)
3לבבתני. אמר הקב"ה, לב אחד היה לכם במרגלים ונתתם לי שני לבבות – ביהושע וכלב קכחיתכן דמתחלה גם יהושע היה לבו שוה למרגלים לרעה, לולא ברכת משה, וכן כלב לולא נשתטח על קברי אבות בחברון, כנודע בדרשה ויבא עד חברון, ומדהוצרכו לברכה ולתפלה, ש"מ שזולת זה היו שוים לכולם.
.
(שם)
4לבבתני וגו'. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך, בתחלה באחת מעיניך ולבסוף בשתי עיניך קכטר"ל בתחלה כשקבלו התורה נתקרבו להקב"ה בעין אחת ולבסוף נתקרבו בשתי עינים, שאמרו נעשה ונשמע, דהיינו התקרבות מלאה ושלמה כאדם המביט במלא עיניו, שהרי סמכו עליו בכל עד שהקדימו נעשה לנשמע, ועיין לקמן פרשה ה' פסוק ב' בדרשה תמתי בבאור אות י"ג, ומפרש לבבתני מלשון התקרבות נלהבה.
.
(שבת פ"ח א')
5לבבתני באחד מעיניך. אמר הקב"ה, לב אחד היה לכם במדבר ונתתם לי שני לבבות, באחת מעיניך – בהקמת המשכן קלע' מש"כ לעיל אות קכ"ו.
.
(שם)
6לבבתני באחד מעיניך. אמר הקב"ה, לב אחד היה לכם בשטים ונתתם לי שני לבבות, באחת מעיניך – בפינחס, שנאמר (תהילים ק״ו:ל׳) ויעמוד פנחס ויפלל קלאר"ל בשטים היה לכם לכולכם לב אחד לרעה כמ"ש ויחל העם לזנות וגו', ועם תפלת פינחס נדמה לי כאלו נחלקה לבבכם גם ליצר טוב, שהועילה תפלתו ושכך כעסו.
.
(שם)
7באחד מעיניך. [מכאן לנשים צנועות שדרכן לגלות עין אחת] קלבלפנים בעת שהיו נוהגות הנשים ללכת עטופות היו מגלות רק עין אחת כדי לראות מהלכן, ומכאן רמז שמנהג כזה הוא מנהג כשר וצנוע, שהרי כן משבחה הכתוב שלבבתו בעין אחת.
.
(ירושלמי שבת פ"ח ה"ג)
8באחד ענק מצורניך. זה משה המיוחד והגבור והמעולה שבשבטיך קלגשלשת תוארים אלו מתיחסים ביחוד למשה, שהוא היה יחיד בנביאים כמש"כ ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, וגם היה גבור כמ"ש אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור וילפו ממשה, [ע' לפנינו בתו"ת פ' פקודי בפ' ויפרש את האהל על המשכן], וגם היה ממעולה שבשבטים ששבט לוי היה מעודו מיוחד לה' שלא השתתפו בעגל וכתיב בהם מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, וגם כתיב בהו יורו משפטיך ליעקב, וכל אלה התוארים מכוונים בהלשונות באחד ענק מצורניך, באחד – אחד מיוחד, [וכמ"ש במגילה כ"ח א' מאי אחד – מיוחד], ענק – גבור, מצורניך, הפאר והמעלה, כי עיקר יופיו של אדם תלוי בצואר, כמבואר לעיל בפ' ד'.
[מ"ר]