תורה תמימה על שיר השירים · פרק 4 · פסוק 6

עד שיפוח היום. עיין לעיל פרשה ב' פסוק י"ז .

אל הר המור. בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובני ביתו, ויש אומרים בשעה שמל יהושע את ישראל, עשה ערלותיהן גבעה וזרחה עליהן החמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקב"ה כריח קטורת הסמים וכריח קומץ של לבונה שעל גבי אישים, ואמר הקב"ה, לכשיבאו בניהם של אלו לידי עבירות אני נזכר להם ריח זה ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין לרחמים, הדא הוא דכתיב אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה ^קגודריש עד שיפוח היום רמז לזריחת החמה, דהיינו עד שיפוח החמה בחמימותה, וטעם הענין ועלה ריחן לפני וכו', הכונה דלפי ששפכו דמם ונתנו בשרם להיות רמה ותולעה בחייהם, והרי זה חשוב כקרבן גדול ולכן עלה ריחן לפני כריח מבחר הקרבנות, והלשון אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה, דריש ברמז מקום שנעשה הר מהערלות שחביב עלי כמור שהוא ראש לכל סממני הקטורת, ואל מקום שנעשה גבעה מהערלות שחביב עלי כקומץ הלבונה שנעשה כמין גבעה והר. .
(שם)

אל הר המור. אל הר המור זה אברהם שהוא ראש לכל הצדיקים, ואל גבעת הלבונה זה יצחק שנתקרב בקומץ לבונה על גבי המזבח ^קדר"ל אברהם הוא ראש לכל הצדיקים כמו המור שהוא ראש לכל סממני הקטורת, ויצחק נקרב כקומץ שהוא כמו גבעה, והוא עולה לאישים על כל לבונתה אזכרה לה', וכן יצחק חשוב כאלו עלה כליל לאישים לזכרון לפני ה' תמיד. .
(שם)