תורה תמימה על שיר השירים · פרק 2 · פסוק 16

דודי לי ואני לו. הוא לי לאלהים, אנכי ה' אלהיך, ואני לו לעם ולאומה, שנאמר (ישעיהו נ״א:ד׳) הקשיבו אלי עמי ולאומים אלי האזינו. הוא לי לאב, כי אתה אבינו, ואני לו לבן, בני בכורי ישראל, הוא לי לרועה, רועה ישראל האזינה (תהילים פ׳:ב׳) ואני לו לצאן, צאן מרעיתי (יחזקאל ל״ד:ל״א), היא לי לשומר, שומר ישראל (תהלים קכ"א) ואני לו לכרם, כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעיהו ה׳:ז׳). הוא לי במקניאין, כמש"נ ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ואני לו במכעיסין, כמש"נ הן נזבח את תועבת מצרים ^קנטתפס לשון המקרא (פ' האזינו) קנאוני בלא עם כעסוני בהבליהם, והכונה שאני מקנא לו במכעיסין שלו, כדמפרש. . הוא אמר לי אל יחסר המזג ואני אמרתי לו ה' רועי לא אחסר ^קסיש לפרש הכונה עפ"י מ"ש בסנהדרין ל"ז א' אל יחסר המזג אל יחסרון תמיד סנהדרין ממספרם הקצוב בהיהמ"ק, ותכלית הסנהדרין ידועה להשגיח על קיום התורה והמצוה, וזוהי הכונה הוא ביקש ממני אל יחסר המזג מכלכלתי במזון הנפש, וכנגד זה בקשתי ממנו שיהיה לי לרועה תמיד ולא יחסיר לי כלכלתי במזון הגופני. , הוא קראני אחותי רעיתי יונתי תמתי, ואני אמרתי לו זה דודי וזה רעי. הוא אמר לי הנך יפה רעיתי ואני אמרתי לו הנך יפה דודי אף נעים. הוא אמר לי ומי כעמך בישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב ז׳:כ״ג) ואני מיחדת שמו בכל יום פעמים ה' אחד, [ולפיכך] כשהיה לי דבר לבקש לא תבעתי אלא מידו, וכשיש לו דבר לא תבע אלא ממני ומידי, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, ועשו לי מקדש [מ"ר]

הרעה בשושנים. אין שרביטו של הקב"ה ממשמש ובא אלא בבני אדם שלבם רך כשושנה, לפיכך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים שנאמר (תהילים י״א:ה׳) ה' צדיק יבחן ^קסאוסוף הפסוק רשע ואוהב חמס שנאה נפשו, ומפרש ה' צדיק יבחן – מפני שאוהבו, ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, לכן לא יאבה לנסותו. .
(שם)