קריאה במקור

תורה תמימה על שיר השירים · פרק 5 · פסוק 6

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

פתחתי וגו'. פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר – נתחבא, נתמלא עלי עברה, נפשי יצאה בדברו – בדבורו של כורש דגזר דלא עבר פרת לא יעבור ^כטכמבואר לעיל בדרשה וידי נטפו מור, ודריש חמק מלשון הסתתר התחבא, ועבר מלשון עברה וזעם. .
(שם)

פתחתי וגו'. פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר – נתמלא עלי עברה כאשה עוברת ^לכונת המשל שמילוי העברה כמלוי אשה מעוברת. ודכותה בלשון חז"ל (גיטין ע' א') אכול שליש ושתה שליש ולכשתכעוס תעמוד על מלואך. .
(שם)

נפשי יצאה בדברו. א"ר יהושע בן לוי, בכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה במתן תורה יצאת נשמתן של ישראל, שנאמר נפשי יצאה בדברו, וכי מאחר שמדבור ראשון יצאה נשמתן האיך קבלו דבור שני, הוריד הקב"ה טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, שנאמר (תהילים ס״ח:י׳) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננת ^לאמדלא פריך האיך חיו אחר שיצאה נשמתן נראה דהכונה יצאה נשמתן לאו דוקא יצאה ממש אלא כנוי לחלישות ועיפות יתירה עד שנראה כמת, והוא כעין הלשון אין התורה מתקיימת אלא במי שממית נפשו עליה, שאין הכונה ממית ממש, שהרי אח"כ לא שייך שוב קיום התורה, אלא הכונה שמצער ומחליש עצמו, וכן מצינו בלשון הכתוב וגם בעליו יומת שפירושו עונש, ובאיוב הן יקטלני לו איחל, דאין הפי' מיתה ממש, ובלשון חז"ל מה לי קטלא פלגא, שפירושו נזק, ועוד הרבה, וע' מש"כ בתו"ת פ' בראשית בפסוק כי היא היתה אם כל חי ובפ' חוקת בפסוק אדם כי ימות באהל.
וגם ראיה לזה דהלשון יצאה נשמתן הוא ע"ד צחות הלשון לחלישות ועיפות ולא כפשוטו מהא שנאמר שאמרו ישראל אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו, הרי דבדבור הראשון לא מתו, אלא שהיו קרובים לזה. .
(שבת פ"ח ב')

על הנוסח והמהדורה

מהדורה: Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה: Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 7d898a1be4cc0340c4cb1ba5544e65f1ec86abe042e46aad7744e81d4d871cd7