מזרחי · ויקרא · פרק 10 · פסוק 9

יין ושכר דרך שכרותו. בת"כ אליבא דר' אלעזר דאמר אל תשת בדרך שכרותו הא אם הפסיק בו או שנתן לתוכו מים כל שהוא פטור דהאי ושכר לאו לרבויי כל שאר משכרין הוא דאתא כדרבי יהודה אלא לגלויי על היין שאינו חייב עליו אלא אם כן שתה אותו בדרך שכרות אבל אם הפסיק ברביעית יין ולא שתה אותה בבת אחת אלא לחצאין אינו חייב ואף על פי שכל אסורין שבתורה אם הפסיק באכילתן ושהה בהן כדי אכילת פרס או ששהה בשתייתן כדי שתיית רביעית מצטרפין לשיעור כאילו אכל ושתה כל השיעור בבת אחת שאני הכא דטעם איסורו אינו אלא מפני השכרות ובהפסקה ליכא שכרות ות"ק פליג עליה בהא וסובר שאף בזה אם שהה בשיעור רביעית בין שתייה לשתייה כדי אכילת פרס הרי הוא כאילו שתה כל הרביעית בבת אחת דומיא דכל האסורים שבתורה כדתנן בכריתות בפרק אמרו לו שתה רביעית יין ושהה בשתייה בכדי אכילת פרס ונכנס למקדש חייב ר' אלעזר אומר אם הפסיק בה או שנתן לתוכה מים כל שהוא פטור ואף על פי שהוי"ו של ושכר מורה כר' יהודה דאמר אין לי אלא יין מניין לרבות כל המשכרין ת"ל ושכר אם כן למה נאמר יין על היין במיתה ועל שאר המשכרין באזהרה עם כל זה נטה הרב לדברי רבי אלעזר משום דרבנן ס"ל בהא כרבי אלעזר וילפי שכר שכר מנזיר מה להלן ביוצא מן הגפן בלבד ולא בשאר משכרין אף כאן ביין בלבד ולא בשאר משכרין ולא אתא אלא לגלויי על היין שיהא בדרך שכרותו והוי"ו של ושכר יהיה לפי זה וי"ו הביאור כאילו אמר כשהוא שכר וכמוהו והנותר ממנו יאכל שפירושו כשהנותר ממנו יאכל כמו שפירשתי במקומו:

בבאכם אל אהל מועד אין לי אלא בבאכם להיכל בגשתם למזבח מניין נאמר כאן ביאת אהל ונאמר בקדוש ידים ורגלים ביאת אהל כו'. יש לתמוה דמהכא משמע ששתוי יין שנכנס באהל מועד חייב מיתה אע"פ שלא עבד עבודה ואלו בת"כ שנו אין לי אלא בביאת אהל מועד מניין לעשות את המזבח כאהל מועד ומניין שלא יהא אלא בשעת העבודה נאמר כאן בבאכם אל אהל מועד ונאמר להלן בבאם אל אהל מועד מה להלן עשה את המזבח כאהל מועד דכתיב בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח ואינו חייב אלא בשעת העבודה דכתיב או בגשתם אל המזבח לשרת אף כאן עשה את המזבח כאהל מועד ואינו חייב אלא בשעת העבודה וכן כתב גם הרמב"ם ז"ל בהלכות ביאת מקדש בפרק ראשון כל כהן הכשר לעבודה אם שתה יין אסור לו להכניס מן המזבח ולפנים ואם נכנס ועבד עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים שנאמר ולא תמותו ושמא י"ל שמפני שכתב לעיל משם רבי ישמעאל שתויי יין נכנסו למקדש ולכן הזהיר הנותרים שלא יכנסו שתויי יין לא הוצרך לומר שזהו בשעת עבודה מפני שבני אהרן שנכנסו שתויי יין למקדש כבר עבדו עבודה כדכתיב ויקחו בני אהרן איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקריבו לפני יי' ויחוייב מזה שגם האזהרה שהזהיר הנותרים שלא יכנסו שתויי יין וימותו כמו שמתו נדב ואביהוא שתהיה בשעת העבוד' דומיא דנדב ואביהוא אבל הברייתא דת"כ שמפרש הפרשה של שתויי יין בפני עצמה הוצרך לפרש בה שהיא בשעת עבודה: