מזרחי · ויקרא · פרק 10 · פסוק 6

אל תפרעו אל תגדלו שער. כדתניא בריש אלו מגלחין אין פריעה אלא גדול שער ופי' גדל פרע שער ראשו שהוא שער ראשו ומפני שהפרע הוא השער פי' כאן אל תפרעו אל תגדלו שער ובפסוק את ראשו לא יפרע פי' לא יגדל פרע ושניהם נכונים אבל בפסוק ופרע את ראש האשה פי' סותר קליעת שערה כדי לבזותה ואין זו סתירה כי אפשר לומר שסתירת קליעת שערה הוא גדול שערה במראית העין מפני שכל עוד ששערה קלועה נראה כאילו אין לה שער ובסתירת קליעתה יתפזרו שערותיה סבובותיה ויראה כאילו נתגדל שערה ומפני שלא היה אפשר לפרש שם יגדל שערה כמשמעו כי א"א שיגדל שערה בעת עמדה לפני ה' פירש סותר קליעת שערה שהוא גדול במראית העין ולא גדול ממש:

מכאן שהאבל אסור בתספורת אבל אתם אל תערבבו שמחתו של מקום. ובפרק אלו מגלחין אמרו אבל אסור בתספורת מדקאמר להו רחמנא לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו מכלל דכ"ע אסירי ופרש"י מדאיצטריך קרא למשרי לבני אהרן מכלל דאחרים אסורין דס"ל לרש"י ז"ל דקרא דראשיכם אל תפרעו למשרי להו לבני אהרן הוא דאתא ומשום הכי דייקי מיניה מכלל דכ"ע אסירי דאי לאזהורי להו הוא דאתא שלא יורשו לפרוע היכי מצו למידק מינה מכלל דאחרים אסורין שלא לפרוע וחייבין לפרוע הא ליכא למידק מינה אלא מדאסר להו לפרוע מכלל דכ"ע שרו לפרוע אך קשה דאי למשרי להו הוא דאתא שאינם חייבין לפרוע מאי ולא תמותו דכתיב בתריה דמשמע שאם תפרעו תמותו כמו שפרש"י עצמו הא אם תעשו תמותו וא"כ דברי רש"י סותרין זה את זה וצ"ע דליכא למימר דקרא דאל תפרעו למשרי הוא דאתא שלא יהיו מחוייבין לפרוע כשאר אבלים דעלמא וקרא דולא תמותו אתא לאזהורי ולומר שלא די שאינכם מחוייבים לפרוע אלא אדרבה שאם תפרעו תהיו מחוייבים מיתה דמ"ל לרז"ל לפרושי הכי דילמא כולה קרא לאזהורי הוא דאתא ומה שהאריך לומר אבל אתם אל תערבבו שמחתו של מקום הכי פירושא וכי תימא מ"ש הני מכל שאר אבלים דעלמא אבלים דעלמא שאני דלית בהו ערבוב שמחתו של מקום אבל אלה שעוסקין בשמחתו של מקום אם יתנהגו באבלות יערבבו שמחתו של מקום:

ולא תמותו הא אם תעשו כן תמותו. שמכלל לאו אתה שומע הין אף על פי שלא צריך לפרש זה פה שכל התורה נדרשת כן הוצרך לפרש פה כדי להודיע שהכוונה בזה הוא ההין היוצא ממנו לא הלאו עצמו שהרי אף בכל שאר דברי הרשות שאין בהן חיוב מיתה נופל בהן לומר שאם לא עשה לא ימות וכיוצא בזה יש לפרש גבי יין ושכר אל תשת אתה ובניך ולא תמותו הבא אחריו הא אם תשתו תמותו אלא שסמך בזה ולא הוצרך לפרש שם אלא שעם כל זה הוא מובן ממה שכתב שם גבי ולהורות יכול יהא חייב מיתה ת"ל אתה ובניך אתך ולא תמותו כהנים בעבודתן במיתה ואין חכמים בהוראתן במיתה אבל יש לתמוה מאחר ששאר האבלים אסורין בתספורת עכ"ל שהלאו של ראשיכ' אל תפרעו לא בא אלא להתיר לאלה מה שהוא אסור לשאר האבלים ויהיה אם כן פי' אל תפרעו אין אתם חייבין לפרוע כשאר האבלים ויחוייב מזה שיפורש ולא תמותו ואינכם חייבים מיתה אם לא תפרעו כמו שחייבין כל שאר האבלים כדאמרינן בפרק אלו מגלחין אבל שלא פרע חייב מיתה ואם כן אין הכוונה בזה אלא הלאו ולא ההין היוצא ממנו ואם כן מהו זה שכתב רש"י הא אם תעשו כן תמותו דמשמע שלא בא המקרא הזה אלא בעד ההין שאם יפרעו ימותו ועוד הא דאמרינן בפרק אלו מגלחין ולא תמותו הא אחר שלא פרע חייב מיתה אם כדברי רש"י שפירש המקרא הזה שבא לחייב להם מיתה אם יפרעו היאך דקדקו מכאן הא אחר שלא פרע חייב מיתה הא לא אתא קרא דולא ימותו אלא למידק מיניה הא אם תפרעו תמותו וכיון שעיקר המקרא הזה אינו אלא בעבור ההין היוצא ממנו הרי הוא כאלו כתוב אם תפרעו ראשיכ' תמותו ותו ליכא למידק מיניה אלא הא אחר שפרע אינו חייב מיתה לא הא אחר שלא פרע חייב מיתה אבל אם נפרש קרא דראשיכם אל תפרעו להתיר וקרא דולא תמותו לא תחושו שתמותו אם לא תפרעו אתיא שפיר הא דקאמרי בגמרא מכלל דכ"ע אסירי והא דקאמרי הא אחר שלא פרע חייב מיתה ואז לא נוכל לדקדק מזה הא אם תפרעו תמותו דדילמא אם תפרעו נמי לא תמותו ולא אתא קרא דולא תמותו אלא להבטיחן שלא יחושו מהמיתה שחייבין בה שאר האבלים כשלא יפרע וכבר נתעורר בזה גם הרמב"ן ז"ל ושמא י"ל דמייתורא דקרא קא דייק לה דלא ה"ל למכתב ולא תמותו דמכיון דהתיר להו הכתוב לספר שמעינן שאינן מחוייבים מיתה מת"ל ולא תמותו למידק מיניה אם תפרעו תהיו במיתה ואע"ג דדרשינן ליה לאחר שלא פרע חייב מיתה כדאמרינן בפרק ואלו מגלחין איכא למימר דתרוייהו משתמעי מינוה חדא הני הוא דלא מחייבי מיתה הא אחר שלא פרע חייב מיתה ועוד כשלא פרעו הוא דלא מחייבי מיתה הא אם פרעו חייבין מיתה אך לא ידעתי אנה מצא זה רש"י ז"ל שלא אמרו בפרק אלו מגלחין אלא לא תפרעו ולא תמותו הא אחר שלא פרע חייב מיתה. וכתב הרמב"ן שכל אלה אינן אלא בדרך אסמכתא שאין פריעה ופרימה באבילות אלא מד"ס או שיהיה יום ראשון הלכה למשה מסיני ולמד מן האנינות כפי דעת הגאונים עכ"ד. והתוספות כתבו בפרק אלו מגלחין גבי הא אחר שלא פרע ולא פרם חייב מיתה פשטיה דקרא הוא הא אחר פורע ופורם ואם אלה יעשו ימותו ונראה דאסמכתא בעלמא הוא דהא לא מייתי להו סוף פרק הנשרפין גבי אלו שבמיתה: