מזרחי · בראשית · פרק 12 · פסוק 1

לך לך להנאתך ולטובתך. הרמב"ן ז"ל טען ואמר ואין צורך כי משפט הלשון כן הוא הגשם חלף הלך לו אלכה לי אל הגדולי' עברו לכם ורבים ככה אבל רבותי' עשו מדרש במה שאמר הכתוב ועשית לך ארון עץ עשה לך שתי חצוצרות כסף בעבור שאין המלאכה שלו והיה ראוי שיאמר כמו שאמר במשכן ואת המשכן תעשה עכ"ד. ודבריו אלה תמוהים בעיני מאד שהרי כבר מצינו בגמרא בכמה מקומות שדרשו באלה הכנויים אפילו במקום שהמלאכה שלו כדתניא בשלהי פ' הישן רבי אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב ראשון של חג בלולבו של חבירו דכתיב ולקחתם לכם משלכם כך אין אד' יוצא ידי חובתו בי"ט ראשון של חג בסוכתו של חבירו דכתיב חג הסוכות תעשה לך ובפ"ק דסוכה אמר רב יהודה אמר רב ציצית שעשאה מן הגידין ומן הקוצין ומן הנימין פסולה מן הסיסין כשרה ושמואל אמר אף מן הסיסין פסולה דאמר קרא גדילים תעשה לך לשם חובך ודרשו קרא דועשו להם ציצית משלהם למעוטי גזולה הרי שהלולב והסוכה והציצית מלאכה שלו הן ואפילו הכי דרשו הכינוי שלהם ואמרו משלכם ולא מן הגזל ואין טענה מן הגשם חלף הלך לו המורה שמשפט הלשון כך הוא כי אע"פ שמשפט הלשון כך הוא היכא דאיכא למידרש דרשינן וראיה מפ"ק דקידושין דאמרי' ולמר בר רב אשי דאמר ולאו ק"ו הוא הא אמרינן מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ותרצו ה"מ היכא דליכא לשנויי אבל היכא דאיכא לשנויי משנינן ובפר' ב' דפסחים א"ל רבינא לרב אשי ואימא לעבור עליו בשני לאוין ומשני כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן להו בלאוי יתירי ובמציעא פ' אלו מציאות השב תשיבנו אפי' מאה פעמים שלח תשלח אפי' מאה פעמים עזוב תעזוב מכל מקום הקם תקים מכל מקום הענק תעניק מכל מקום אפילו לא נתברך הבית בשבילו ולר' אלעז' בן עזריה דאמר נתברך הבית בגללו מעניקין לו לא נתברך הבי' בגללו אין מעניקין לו תעניק למה לי דברה תורה כלשון בני אדם העבט תעביטנו מכל מקום אפילו יש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו ולר' שמעון דאמר יש לו ואינו רוצה כו' אין נזקקין לו תעביטנו למה לי דברה תור' כלשון בני אדם פי' משפט הלשון כן הוא ואף על פי שהקשו התוספות וכי לית ליה לר' שמעון כל הני דרשות דלעיל והלא בר"ה דריש ר' שמעון עשר תעשר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה ותרצו דוקא בהני תרי קראי דמוכחי אמרינן ד"ת כלשון בני אדם ומשמע אבל היכא דלא מוכחי קראי לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם מכל מקום כיון דבמוכחי קראי אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם לא היה להם לדרוש היכא דלא מוכחי כיון שדרך הלשון כן הוא אלא על כרחינו לומ' דהיכא דאיכא למידרש דרשינן הכא נמי אף על פי שדרך הלשון כן הוא היכא דאיכא למידרש דרשינן ורש"י ז"ל מפני שמצא בבראשית רבה שדרשו בו לך לך תרי זימני אחד מארם נהרים וא' מארם נחור שהפריחו בין הבתרי' והביאו לחרן אע"פ שהם דרשו אות' מענין הליכ' פירש אותו הוא להנאתך ולטובתך מההיא דפ"ק דר"ה דאר"י ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם צעקה צדקה שנוי שם שנוי מעשה וי"א אף שנוי מקום דכתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך והדר ואעשך לגוי גדול אבל הב"ר דס"ל דקרא דואעשך לגוי גדול איננו אלא להבטחה שלא ימעטנו כמנהג הדרך פירשו לך לך להליכה שנית ולא להנאה: