מזרחי · בראשית · פרק 12 · פסוק 2

הוזקק לג' ברכות הללו שהבטיחו כו'. משמע אבל אלו לא היה הולך לא היה צריך לכל אלה ואם כן קרא דלך לך אינו להנאתך ולטובתך וזה סותר מה שכת' למעלה אלא שמה שכתב באחרונה ב"ר הוא עולה למעלה על מאמר ואעשך לגוי גדול לפי שהדרך גורמת כו' כאלו אמר ובב"ר אמרו ואעשך לפי שהדרך כו' וחולק על מה שפרש"י תחלה להנאתך ולטובתך וי"מ שהב"ר אינו חולק עם מה שלמעלה ולא עם ההיא דפ"ק דר"ה אלא שבא לפרש שלא על הג' ברכות האלו בלבד הבטיחו השם שיזכה בהם בהליכתו לארץ אלא מפני שאלה הג' דברים מתמעטי' מהליכת הדרך הוצרך להבטיחו בהם שאף באלה אתה זוכה שם וכאן אי אתה זוכה כ"ש בשאר דברים שאין מדרכן להתמעט מהדרך ששם אתה זוכה בהם וכאן אי אתה זוכה אך מסיפא דב"ר דקתני ברם את לא נפש את חסר ולא ממון משמע שאין הכוונה באלה הג' ברכות אלא שלא יפסיד אבל ממה שאמר אחר כך אתנך אשימך אין כתיב כאן אלא ואעשך כשאני בורא אותך בריה חדשה את פרה ורבה משמע שהבטיחו לזכות במה שלא היה בטבעו שיזכה בו ואם כן על כרחינו לומר דהכי פירושא ברם את לא נפש את חסר ולא ממון אלא אדרבה אעשך בריה חדשה שתפרה ותרבה ולפי זה צ"ל שהב"ר שלא פירש לך להנאתך הוא משום דבהדיא כתיב קרא ואעשך לגוי גדול ואברכך וגו' שפי' שם אעשך והיינו להנאתך וא"כ על כרחינו לומר שלא בא אלא לדרשא דלך לך תרי זימני אבל רש"י ז"ל סובר שואעשך הוא פירושו של לך:

הברכות נתונות בידך ב"ר. כר' ברכיה דאמר כבר כתב ואברכך מת"ל והיה ברכה אלא א"ל עד כאן הייתי זקוק לברך עולמי מכאן ואילך הברכות תלויות בך אבל לא מפני שכתוב והיה ברכה במקום והיה ברוך כי יתכן לפרשו איש ברכה כמו ואני תפלה איש תפלה ועוד אפילו אם היה כתוב והיה ברוך עדיין היה קשה הרי כבר כתוב ואברכך:

זהו שאומרים אלהי אברהם. בפסחים פ' ע"פ ונ"ל שכך פי' משום דאין הקב"ה מיחד שמו על היחיד אלא על האומה אלהי ישראל אלהי העברים אלהי העמים לפיכך פי' ואעשך לגוי גדול שתחשב כאומה עד שאיחד שמי עליך שיאמרו אלהי אברהם ומפני שפירוש ברכה תוספת טובה פירשו ואברכך שהוסיף לו הקב"ה על הטובה הנזכרת שאף בנו יזכה בה שיאמרו אלהי יצחק ומפני שואגדלה שמך מורה על תוספת גדולה על התוספ' הקדום אמרו שאף בן בנו יזכה בה שיאמרו אלהי יעקב ומשום דלא הוה ליה למכתב והיה ברכה שכבר כת' ואברכך פירשו והיה ברכה שיחתמו בך מגן אברהם ואין טענה מאיה אלהי אליהו כי אליהו אמר זה מעצמו על דרך אלהא דמאיר ענני אבל מה שייחד שמו הב"ה בעצמו על דוד ואמר לישעיהו לאמר לחזקיהו כה אמר ה' אלהי דוד אביך כבר דרשו רבותינו ז"ל בפרק ערבי פסחים ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולי' אשר בארץ תאני רב יוסף זהו שאומרים מגן דוד פי' כשם הגדולים כאברהם יצחק ויעקוב שייחד שמו עליהם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ומה שאמרו זהו שאומרים מגן דוד הוא מפני שכך הוא נוסח הברכה אבל הה"נ אלהי דוד שזה וזה בייחד שמו של הב"ה על דוד קמיירי:

התרחק עוד וצא מבית אביך. מפני שמלת לך אצל בית אביך שהיה עומד שם בשעת הצווי מתפרשת בלשון יציאה ואצל מארצך וממולדתך שכבר יצא משם קודם הצוי הזה מתפרשת בלשון הרחקה הוכרח לפרש מלת לך מלשון הרחקה ומלשון יציאה וזהו שכתב התרחק עוד וצא ואל תתמה על היות מלה אחת מתפרשת לשני ענינים כי כמו ויצו משה וזקני. והרמב"ן ז"ל כתב על זה ורבי אברהם פירש וכבר אמר השם אל אברם לך לך מארצך כי זה הדבור היה בעודנו באור כשדי' ושם צוהו לעזוב ארצו ומולדתו ובית אביו אשר שם ואיננו כן כי אם היה כן היה אברם עיקר הנסיעה מבית אביו כמצות האלהים ותרח אביו ברצון נפשו הלך עמו והכתוב אומר ויקח תרח את אברם בנו יורה כי אברם אחרי אביו ובעצתו יצא מאור כשדים ללכת ארצה כנען ועוד כי הכתוב שאמר ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען היה ראוי שיאמר ואקח את אביכם את אברהם מאור כשדים ואולך אותו בכל ארץ כנען כי משם לוקח ושם נצטוה בזה ועוד יקשה עליהם כי אברהם בצותו את אליעזר לקחת אשה לבנו אמר לו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך והוא הלך אל ארם נהרים אל עיר נחור א"כ הוא ארצו ומולדתו ושם נאמר אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי כי שם בית אביו ומשפחתו שהוא מולדתו לא כאשר השתבש רבי אברהם לומר אל ארצי חרן ומולדתי אור כשדים והנה הוא האומר כאן כי באור כשדים נאמר לו לך מארצך ומבית אביך והנה לו ארצות רבות אבל העיקר כבר ידעת אותו מדברינו שכתבנו בסדר שלפני זה כי חרן היא ארצו ושם מולדתו והיא ארץ אבותיו מעולם ושם נצטוה לעזוב אותם וכך אמרו בב"ר לך לך תרי זמני אחת מארם נהרים ואחת מארם נחור ובפרשה נח כתב עוד על זה הענין והענין שקבלו רבותינו בזה הוא האמת ואני מבאר אותו אברהם אבינו ע"ה לא נולד בארץ כשדים כי אבותיו בני שם היו וכשדים וכל ארץ שנער ארצות בני חם והכתו' אומ' ויגד לאברם העברי לא הכשדי וכתיב בעבר הנהר ישבו אבותיכ' מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ומלח מעולם תורה כי משם תולדותיו מאז וכתיב ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר וראיה לדבר כי נחור בחרן היה ואם היה מקום תרח אור כשדים בארץ שנער הכתוב ספר כי בצאתו מאור כשדים לא לקח אתו רק את אברהם בנו ולוט בן הרן בן בנו ושרי כלתו א"כ היה נחור נשאר בארץ כשדים אבל באמת ארץ מולדתם ארץ ארם היא בעבר הנהר והיא מנחלת אבותיו מעולם שהכתוב אומר בבני שם ויהי מושבם ממישא בואכה ספרה הר הקדם והוא שם כולל כדכתיב בארצותם לגוייהם וכתיב מן ארם ינחני בלק וגו' הנה הוא ואבותיו מן הארץ ההיא מעולם ומצינו בגמרא כי אברהם נחבש בכותה וזאת העיר אינה בארץ כשדים דכתיב ויבא מלך אשור מבבל ומכותה וכתיב ואנשי בבל עשו את סכות בנות ואנשי כותה עשו את נרגל אבל יראה כי היא עיר בעבר הנהר בארץ ארם נהרים כי חרן שם עיר בארץ ארם נהרים דכתיב וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור שהיא חרן ועוד חקרנו וידענו על פי תלמידים שהיו יושבי הארץ ההיא כי כותה עיר גדולה בין חרן ובין אשור רחוקה ממדינת בבל ובין בבל ובין עיר חרן כמו ששה ימים אבל היא נכללת בעבר הנהר בעבור היותה בין נהרים בין נהר פרת גבול ארץ ישראל ובין חדקל ההולך קדמת אשור והנה תרח הוליד בניו הגדולים אברם ונחור בעבר הנהר ארץ אבותיו והלך לו עם אברם בנו אל ארץ כשדים ושם נולד בנו הרן הקטן ונשאר נחור בנו בעבר הנהר בעיר חרן או שנולד בעיר ההיא או שנתישב בה בבואו מכותה וזה טעם בארץ מולדתו באור כשדים כי שם מולדתו של הרן לבדו ובענין זה המקובל נמצא ג"כ בספרי קדמוני העובדי כוכבים כמ"ש הרב במורה הנבוכים כי הזכירו בספר עבודת האכרים המצרית כי אברם אשר נולד בכותה חלק על דעת ההמון שהיו עובדים השמש ונתן אותו המלך בבית הסהר והיה עמהם בתוכחת ימים רבים שם אח"כ פחד המלך שישחית עליו ארצו ויסיר בני אדם מאמונתם וגרש אותו אל קצה ארץ כנען אחר שלקח כל הונו והנה על כל פנים במקום ההוא בארץ כשדים נעשה נם לאברהם או נס נסתר שנתן בלב המלך שלא ימיתנו והוציא אותו מבית הסהר שילך לנפשו או נס מפורסם שהשליכו לכבשן האש ונוצל כדברי רז"ל ואל יפתה אותך ר' אברה' בקושיותיו שאומר למה לא ספר הכתוב זה הפלא כי עוד אתן לך טעם וראיה בזה ובכיוצא בו אבל העובדי כוכבים ההם לא הזכירו זה בספריהם לפי שהם חולקים על דעתו והיו חושבים בנסו שהוא ממעשה כשפים כענין משה רבינו עם המצרים בתחלת מעשיו. ומפני זה עוד לא הזכיר הכ' הנס הזה כי היה צריך להזכיר דברי החולקים כאשר הזכיר דברי חרטומי מצרים ולא נתבארו דברי אברהם עמהם כאשר נתבארו דברי משה לבסוף וזה שאמר הכתוב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה מלת הוצאתיך תלמד על נס כי לא אמר אשר לקחתיך מאור כשדים אבל אמר הוצאתיך שהוציאו ממסגר אסיר כמו אשר הוצאתיך מארץ מצרים ואמר לתת לך את הארץ הזאת לרשתה כי מעת הוציאו אותו מאור כשדים היה הרצון לפניו יתברך שיגדלהו ויתן לו הארץ ההי' ותרח אביו ואברהם היה בלבם מן היום ההוא שנוצל שילכו אל ארץ כנען להתרחק מארץ כשדים מפחד המלך כי חרן קרוב להם ועם אחד ושפה אחת לכולם כי לשון ארמית לשניהם ורצו ללכת אל עם אשר לא ישמע לשונו המלך ההוא ועמו וזהו טעם ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן אשר שם משפחתם ואבותיהם מעולם וישבו ביניהם ונתעכבו שם ימים רבי' ושם נצטווה אברהם לעשות מה שעלה בדעתו ללכת אל ארץ כנען ועזב את אביו ומת שם בחרן ארצו והוא הלך עם אשתו ולוט בן אחיו לארץ כנען וזה שאמר הכתוב ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען כי בעבר הנהר נצטווה בזה משם לקחו והוליכו בכל ארץ כנען והנה על דעת רבותינו יהיה אור כשדים כפשוטו מלשון חמותי ראיתי אור ואמר ויצאו אתם מאור כשדים ותרח לא יצא מן הכבשן אבל אברם היא העיקר או המקום נקרא כן בעבור הנס כמו ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה וזולתם וירמוז הכתוב כי בצאת אברם מן הכבשן ברחו להם כלם משם ופירוש באורים כבדו ה' על דעתי כדבריהם כי הם ההרי' הגבוהי' ששם עושים אור ומשיאין משואות להודיע החדשות מהר מרחקים כאשר אמר באיי הים שם ה' אלהי ישר' והענין שיודיע בכל העולם הנס והפלא הנעשה להם בכבוד השם וכן מאורת צפעוני החור ששם אורו וחמימותו הגדול כמו שקורא אותו שרף וראיתי במדרש קומי אורי על כן באורים כבדו ה' במה מכבדין אותו ר' יבא בר כהנא אמר באלין פנסייא הן כגון העששיות שמדליקים בבתי כנסיות בכל מקום אפי' באיי הים לכבוד השם הרי שהם עושים באורים מלשון אש כפשוטו עכ"ד: ונ"ל שאין מכל אלה טענה כלל מספקת לדחות דבריהם ז"ל כי מה שטען תחלה על ר' אברהם זכרונו לברכה על אומרו השם צוה לאברהם ועודנו באור כשדים שיעזוב ארצו מקום מולדתו גם בית אביו ואמר שאיננו כן כי אם היה כן היה אברהם עיקר הנסיעה מבית אביו במצות האלהים ותרח אביו ברצון נפשו הלך עמו והכתוב אומר ויקח תרח את אברם בנו יורה כי אברם אחרי אביו ובעצתו יצא מאור כשדים ללכת ארצה כנען אינה טענה כי הוא עצמו כתב גבי ויצאו אתם מאור כשדים בעבור כי אברם נכבד מאביו וההולכים בעצתו ובעבורו ילכו אמר הכתוב ויצאו אתם ואף על פי שאמר ויקח תרח כי בעבור שהיה אברם מכבד את אביו והולך אחריו אמר ויקח תרח וזאת התשובה בעצמה תספיק לטענתו זאת כי אחר שאינו ראוי שיאמר על אברם שהוא מהלוקחי' להיותו מכבד את אביו הולך אחריו נשאר בהכרח שיאמר עליו שהוא מהלקוחי' ועוד אע"פ שעקר היציאה מאור כשדי' ללכת ארצה כנען הי' אברהם אע"פ כן תלה הכתוב הלקיחה באביו ואמר ויקח תרח את אברם בנו ולא ההפך מפני שכונת אברם לא היתה רק שילך לבדו לקיים דבר השם וגזרתו ואביו לחמלתו על פרידת בנו השתדל לקחת את לוט בן בנו לחברו עם חברת בנו ושילך גם הוא עמהם ומפני שהשתדלות בחברה הזאת הי' תרח תלה אותה הכתוב לתרח ואמר ויקח תרח או מפני שלא הית' כונתו של לוט ללכת לארץ כנען והי' צריך לומר בעבורו ויקח תרח את לוט בן הרן בן בנו כתב ג"כ את אברם בנו אע"פ שאינו נופל זה בו והי' ראוי לומר ויקח תרח את לוט בן הרן בן בנו ואת אברם בנו רק מפני כבוד אברהם הקדימו על לוט וכן מה שטען על רבי אברהם עוד ממאמר ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען שהי' לו לומר ואקח את אביבם את אברהם מאור כשדי' ואולך אותו בכל ארץ כנען כי משם לוקח ושם נצטווה בזה אינה טענה כי אור כשדי' וכותה וחרן וארם נהרים בכללה כלם נקראי' בשם עבר הנהר להיותם משפת נהר פרת והלאה לפאת מזרח והכתוב בחר לומר מעבר הנהר כדי לכלול אור כשדי' וחרן יחד ואלו הי' אומר מאור כשדי' הי' צריך לכתוב אחריו ומבית אביו לכלול גם חרן כמו שכתב אח' מארצך וממולדתך המורים על אור כשדי' ומבית אביך לכלול גם חרן כי ידע השם שתרח אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען ישב בחרן כמ"ש רבי אברהם ומה שטען לרש"י ז"ל ולרבי אברהם ז"ל יחד ואמר ועוד יקשה עליהם כי אברהם בצוותו את אליעזר לקחת אשה לבנו אמר לו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך והוא הלך אל ארם נהרים אל עיר נחור א"כ היא ארצו ומולדתו ושם נאמר אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי כי שם בית אביו ומשפחתו שהיא מולדתו נראה לי שאינה טענה דשתי תשובות בדבר האחת שבהיותו בארץ כנען נקראים כל המקומות שבעבר הנהר ארצו ומולדתו להיותם באקלים מקום מולדתו כמנהג כל היוצאים מאקלים מולדתם לאקלים אחר כמו שיאמרו היום כל הבאים מאקלים ספרד לאקלי' רומניאה שמקו' מולדתם היא ספרד אע"פ שמולדתם בעיר אחת מספרד ומזה הצד אמר אברהם לאליעזר כי אל ארצי ואל מולדתי תלך שגם חרן בכלל מפני היותה באקלים מולדתו והלך בחרן ששם משפחתו ובית אביו כי שם צוהו ללכת בפי' ככתוב בספור העבד ללבן ובתואל אם לא אל בית אבי תלך ואל משפתתי והכתוב קצר בספור אברהם לאליעזר ואמר סתם כי אל ארצי ואל מולדתי תלך אבל גבי מארצך וממולדתך שהי' עומד אז באקלי' מולדתו הוכרח לכתוב אחר זה ומבית אביך להורות על על חרן וגבי אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי שכתוב בו מבית אבי המורה על חרן יפורש ומארץ מולדתי על אור כשדי' והתשובה השנית היא שמפני שאברהם אבינו ע"ה בצאתו מחרן עדיין הי' נחור אחיו באור כשדי' שלא לקח תרח רק את אברם בנו ואת לוט בן בנו ויצאו אתם מאור כשדי' ולא ידע שכאשר נשאר אביו לבדו בחרן אחר צאתו משם קם נחור והלך בחרן לעשות חברה לאביו אבל חשב שעדיין הי' יושב באור כשדי' ולכן שלח את אליעזר אל ארצו ואל מולדתו שהיא אור כשדים ואליעזר כשעבר מחרן ללכת באור כשדי' אשר דרכו משם כדכתיב ויצאו אתם מאור כשדי' ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם הוגד לו שנחור הוא בחרן ונתעכב שם וזהו הנרצה במאמר ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור שפירושו בעבור שהוגד לו שנחור שם ולכן לא פירש"י בפסוק אל ארצי ואל מולדתי תלך כלום מפני שהוא כמשמעו שהוא אור כשדים אבל רבי אברהם ן' עזרא ז"ל מפני שהי' סובר שכשנתבשר אברהם על לידת רבקה הוגד לו ג"כ שנחור אחיו יצא מאור כשדי' ובא בחרן ואם לא נזכר פירש אל ארצי חרן ואל מולדתי אור כשדי' וגם זה נכון ואיננו משובש כדעת הרמב"ן כי מה שטען עליו ממה שפי' גבי מארצך וממולדתך שהם אור כשדי' וגבי אל ארצי שהיא תרן א"כ יהיו לו ארצות רבות אינה טענה כי גבי מארצך וממולדתך עדיין לא הלך אברהם בחרן לדעת רבי אברהם ז"ל ולא היתה חרן אז ארצו אבל עכשו שכבר הלך עם אביו בחרן וישבו שם נקראת גם היא ארצו ולולא שכתב אח"כ ואל מולדתי המורה על אור כשדי' אבל היו נכללים שניהם יחד אור כשדי' וחרן בכלל אל ארצי אם מפני שגם היא היתה ארצו אחר שיצא מאור כשדי' וישב שם עם אביו ואם מפני היותו באקלי' ארצו כדלעיל ומה שכתב אבל העיקר כבר ידעת אותו מדברנו שכתבנו בסדר שלפני זה כי חרן היא ארצו ושם מולדתו והיא ארץ אבותיו מעולם ושם נצטווה לעזוב אותה וכך אמר בב"ר לך לך תרי זימני אחת מארם נהרים ואחת מארם נחו' שנראה מדבריו שהוא סובר ששתי היציאות מחרן היו ושארם נהרים הוא ארם נחור לא ידעתי מי הגיד לו זה כי לאומר שיאמר שארם נהרים הוא אור כשדי' ונקרא ארם נהרים בעבור היותו נכלל בתוך ארם נהרים הכולל כל המקומות וכל העיירות שבין שתי הנהרות נהר פרת גבול ארץ ישראל ונהר חדקל ההולך קדמת אשור כמ"ש הוא עצמו בעד עיר כותה שהיא עיר גדולה בין חרן ובין אשור והיא נכללת בעבר הנהר בעבור היותה בין נהר פרת גבול ארץ ישראל ובין נהר חדקל ההולך קדמת אשור לא כמו שתשב הוא שארם נהרים הוא ארם נחור שא"כ למה שינה שמה לקרותה בעת היציאה הראשונה בשם ארם נהרים ובעת היציאה השנייה בשם ארם נחור באמרם אחת מארם נהרים ואחת מארם נחור אחר ששניהם מורי' על עיר חרן אלא על כרחינו לומר שלא היו שתי היציאות מחרן אלא הראשונה מאור כשדי' הנזכרת בפסוק ויצאו אתם מאור כשדי' ללכת ארצה כנען שהיתה על פי הגזרה הראשונה והכתוב לא הזכירה אלא ברמז בעלמא לדעת רבותינו ז"ל במלת לך לך תרי זימני וקראוהו בשם ארם נהרי' הכולל כל העיירות שבין נהר פרת ונהר חדקל והשניה היא הנזכרת בפירוש בפסוק ויאמר ה' אל אברם שהי' בחרן כפי סדר המקראות ובעבור שקראו המקו' הראשון שממנו היתה היציאה הראשונה בשם ארם נהרי' הכולל כל המקומות שבין שתי הנהרות קראו המקו' השני שהוא חרן בשם ארם נחור לרמוז שגם זה מארם נהרי' הוא רק שעיר כשדי' נקראת בשם ארם נהרי' הכולל מפני היותה תחת ממשלת המלך הכולל כל ארם נהרי' ועיר חרן נקראת ארם נחור להיותה מיוחדת והראי' הגמורה על שארם נהרי' ועיר נחור הם שני מקומות ממה שאמרו בב"ר אמר ר' לוי בשעה שהי' אברהם מהלך בארם נהרי' ובארם נחור ראה אותם אוכלין ושותין ופוחזין אמר הלואי לא יהי' לי חלק בארץ הזאת וכיון שהגיע לתולמה של צור ראה אותם עסוקי' בניכוש בשעת הניכוש בעידור בשעת העידור אמר יהא חלקי בארץ הזאת אמר לו הקב"ה לזרעך נתתי את הארץ הזאת הרי לך בפירוש שאין ארם נהרי' ארם נחור וכיון שכן נשאר הדבר בספק אם ארם נהרי' היא אור כשדי' ונקראת כן להיותה נכללת בתוכה או מקום אחר חוץ ממנה ומחרן ויתכן שהיא אור כשדי' וכן נראה גם מדברי רש"י ששם ארם נהרי' כולל גם אור כשדי' שהרי בשלהי פ"ק דברכות גבי בתחלה נעשה אב לארם פירש לאנשי מדינתו שמארץ ארם הי' שנא' בעבר הנהר ישבו אבותיכם ואומר אל ארם נהרי' אל עיר נחור ואם ארם נהרי' אינו הכולל גם אור כשדי' הנה הוא סותר דבריו שאמר פה שארצו ומולדתו היא אור כשדי' אלא על כרחינו לומר שארם נהרי' שם כלל כולל אור כשדי' וכותה וחרן ופירוש וילך אל ארם נהרי' אל עיר נחור שהלך אל האקלי' הכולל אור כשדי' וכותה וחרן ובפרט בארם נחור שהיא חרן ולכן נקרא שמו אברם שפירושו אב ארם להיותו ראש לאנשי ארם שהם אנשי האקלי' שלו שהיא מדינתו ומה שהביא ראי' מפסוק אל ארם נהרי' אל עיר נחור להורות שאנשי ארם היו אנשי מדינתו ולכן נקרא אברם אב ארם ולא הביא ראי' מאור כשדי' שהיתה עיר מולדתו הוא מפני שלא נודע בשום מקום שאור כשדי' נקראת בשם ארם עד שיקרא אברהם אבינו ע"ה אב ארם אבל לפי סברתו שארץ מולדתו הי' אור כשדי' ושהיא נכללת בכלל ארם נהרי' נקרא אברם אב ארם מפני היותו ממקו' אור כשדי' שנקרא ארם וממקו' חרן ששם בני משפחתו שנקראת ארם ומ"ש והלא כבר יצא משם עם אביו עד חרן אינו רוצה לומר שיצא משם מדעתו ומרצונו בלתי הגזרה אלא הכי פירוש' והלא כבר יצא משם ע"פ הגזרה שנגזרה עליו בפעם הראשונה ובא עם אביו עד חרן כמו שאמרו בסדר עולם אברהם אבינו ע"ה בשעה שנדבר עמו בין הבתרי' בן ע' שנה הי' שנא' ויהי מקץ שלשי' שנה ות' שנה יצאו כל צבאות ה' חזר לחרן ועשה שם ה' שני' שנא' ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן וכמו שאמרו בב"ר לך לך תרי זימני אחת מארם נהרי' ואחת מארם נחור כי רחוק הוא לומר שיהי' פירוש ויצאו אתם מאור כשדי' ללכת ארצה כנען מדעתם ומרצונם ולא יזכיר היציאה שהיתה בפע' הראשונה ע"פ הגזרה. ומה שטען עוד שאברהם אבינו ע"ה לא נולד בארץ כשדי' כי אבותיו בני שם היו וכשדי' וכל ארץ שנער ארצות בני חם היו אינה טענה כי מי גלה לו שהכשדי' הללו הם מבני חם ולא מבני שם והלא כשד אחד מבני נחור הי' שהוא מבני שם ואפשר שנקרא המקו' על שמו ואע"פ שעדיין לא היה בימי' ההם בעולם יש לומר שנקרא כן על שם סופו כמו ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור ותני רב יוסף בפ"ק דכתובות אשור זו סליק ומי הואי אלא דעתיד' ופרש"י ומי הואי בנויה בבריאת העולם דכתיב ההולך קדמת אשור ועוד אפי' אם תמצי לומר שהכשדי' הללו הם מבני חם ולא מבני שם עדיין מי גלה לו שאור כשדים היה בארצו' כשדים והלא לדעת רז"ל אין פי' אור כשדי' ארץ כשדי' רק אש כשדי' ונוכל לומר שנקראת האש על שמם מפני שנמרוד שהו' מבני חם היה הכומר הגדול בכל העבודו' כוכבים שבעולם שכל המורד בה היו קובלי' אותו אליו דאל"כ למה קבל תרח שהיה מבני שם את אברם בנו אצל נמרוד שהוא מבני חם ולא אצל מלכי צדק שהיה מבני שם ומפני שהכשדים אשר מבני עמו של נמרוד היו המשתדלי' לקיי' גזרת אדונם על המורדי' בה נקראת האש ההיא על שמם אש כשדי' אעפ"י שהמקום שהציתו בו את האש היה בארצו' שם ומה שטען עוד מויגד לאבר' העברי לא הכשדי וכתיב בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ומלת מעולם תורה כי משם תולדותיו מאז וכתיב ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר אין מכל אלה טענה כלל כי כל העומדים משפת נהר פרת והנה לצד מערב קוראים את כל העומדי' משפת נהר פרת והלאה לפאת מזרח עברי' בשם הכולל כל אנשי מזרח שמעבר הנהר והלאה לא בשם מקומם הפרטי וכן כתיב כי לא יוכלון המצרי' לאכול את העברי' לחם כי שם עברי' הוא שם כולל כל הבאים מעבר הנהר יהיו כשדי' או ארמיים או חרניי' או בבליים או כותיים הדבר שוה ומה צורך להאריך בזה והרי הוא עצמו כתב בשם הרמב"ם ז"ל מספר מורה הנבוכי' שקרא בשם קדמוניהם שאברה' אבינו ע"ה נולד בכותה וכתב הוא בשם התלמידים שהיו יושבי הארץ ההיא כי כותה היא עיר גדולה בינה ובין חרן כמו ו' ימים והיא נכללת בעבר הנהר בעבור היותה בין נהר פרת גבול ארץ ישראל ובין חדקל ההולך קדמת אשור ולכן אמר הכתוב ויגד לאברם העברי ולא הכותי וזאת התשובה בעצמ' תספיק לקרותו העברי ולא הכשדי גם ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר גם בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם ולא ואקח את אביכם את אברהם מאור כשדי' ובאור כשדים ישבו אבותיכם מעולם אבל יש לתמוה על הרמב"ן ז"ל על מה שאמ' וראיה לדבר כי נחור בחרן היה ואם היה מקום תרח אור כשדי' בארץ שנער הכתוב ספר כי בצאת תרח מאור בשדים לא לקח אתו רק את אברם בנו ואת לוט בן בנו ואת שרי כלתו אם כן היה נחור נשאר באור כשדים ואיך נמצא בחרן כי לא ידעתי מהו התימה שלו באומרו איך נמצא בחרן וכי כל כך קטן היה נחור כשיצא אביו ואחיו מאור כשדים עד שלא יוכל ללכת בחרן בלתי חברת אחיו ואביו והלא כשיצא אביו ללכת היה הוא לפחות בן ארבעה ועשרי' שנה כי אי אפשר שיהיה אברם בצאתו מאור כשדים פחות מבן חמשה ועשרים שנה כי הוא היה גדול מאשתו י' שנה ואשתו יצאת משם עקרה ואי אפשר שיבחן עקרותה פחות מבת ט"ו שנה ואם כן היה נחור כשיצא אברם מאור כשדי' לפחות בן כ"ד שנה וכשיצא אברם ללכת בארץ כנען היה אז נחור בן ע"ד שנה ותרח אביו נשא' לבדו בחרן אחר צאת אברם ס' שנה ואיך יתכן שיהיה נחור דר באור כשדי' כל אותן השנים ויהיה אביו לבדו דר בחרן ולא הלך זה אצל זה לכן צ"ל בהכרח שאחר צאת אברם מחרן ונשאר שם אביו לבדו יצא נחור מאור כשדים והלך בחרן כדי לעשות חברה לאביו ואף על פי שלא נזכר זה בכתוב כמוהו רבים אבל מה שאמר אבל באמת ארץ מולדתם היא ארץ ארם בעב' הנהר כו' זה אמת אין ספק בו אך לא כמו שיבינהו כי הוא חושב שארץ ארם היא חרן לבדה ואני חושב שגם אור כשדים נכללת בתוך ארם נהרים כמו שהוכחתי ומה שאמר שארץ מולדתם של אברם ונחור היא חרן והלך תרח משם עם אברהם בנו אל ארץ כשדי' שהיא מארצות בני חם ושם נולד בנו הרן הקטן וזה טעם בארץ מולדתו באור כשדי' כי שם מולדתו של הרן לבדו יש לתמוה שהרי בב"ר אמרו בהדיא שאברם היה גדול מהרן שתי שנים ועם כל זה תמהו איך הוליד הרן בן ו' שנה כ"ש אם היה אברם גדול מהרן יותר מב' שנה וכיון שהיה אברם גדול מהרן שתי שני' והרן נולד באור כשדי' יחוייב מזה בהכרח שהיה אברם כשהוליכו אביו באור כשדי' בן שתי שנים ונחור בן שנה והנה בצאת אברם מאור כשדי' אם נאמר שיצא בן ע' שנה בעת הגזרה הראשונה יהיה זמן עמידתם באור כשדי' ס"ח שנה ואם נאמר שיצא מאור כשדי' מדעתו ומרצונו קודם הגזרה הראשונ' ואחר כמה שני' באה הגזרה הראשונה אי אפשר שהיה הזמן שמשהלך תרח עם אברם באור כשדים עד שיצא משם ללכת לחרן פחות מכ"ב שנה שהרי אברם היה גדול מאשתו שרה י' שנה נמצא משהלך אברם באור כשדי' שהיה אז בן שתי שנים עד שנולדה אשתו עברו ח' שנה ומשנולדה עד שתהא ראויה להריון כדי שיתפרסם העקרות שלה לפחות עברו י"ב שנה הרי כ"ב שנה משהלך שם עד צאתו משם ואם כן זמן עמידתם באור כשדי' היה לפחות כ"ב שנה ואיך שיהיה אין הדעת סובלת שיעזוב תרח את חרן ארצו מקום מולדתו וישב בארץ נכריה ובמלכות אחרת שהוא מלכות חם כ"ב שנה ושיניח את נחור בנו קטן בן שנה כ"ב שנה בלא אב ואם ובלא אח ואחות. וכן מה שאמר עוד שתרח וחברם בנו היה בלבם מן היום ההוא שנוצל שילכו אל ארץ כנען להתרחק מארץ כשדים מפחד המלך כי חרן קרוב להם ועם אחד ושפה אחת לכלם כי לשון ארמית לשניהם ורצו ללכת אל עם אשר לא ישמע לשונו המלך ההוא ועמו וזה טעם ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם ששם מקום משפחתם ואבותיהם מעולם וישבו ביניהם ונתעכבו שם ימים רבים ושם נצטוה אברהם לעשות מה שעלה בדעתו ללכת אל ארץ כנען ועזב את אביו ומת שם בחרן ארצו והוא הלך עם אשתו ולוט בן אחיו לארץ כנען וזהו שאמר הכתוב ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען יש לתמוה מאד שאין הדעת סובלת שיציאתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען היתה מצד עצתם כדי שיתרחקו מארץ כשדים מפחד המלך וקרה המקרה שעצתם זאת הסכימה עם הגזרה האלהית שבאה אחר כך ועוד שאם הדבר כן אין ראוי שימנה הפועל הזה מכלל העשר נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ע"ה מאחר שזה היה מהנכספי' בעיניו ובעיני אביו טרם בא הגזרה ועוד שאם כן אין בתורה רמז כלל על היציאה הראשונה שיצא בהיותו בן ע' שנה רק על היציאה השנית שיצא בהיותו בן ע"ה שנה אחר שהפריחו בין הבתרים ותביאו בחרן ואיך יתכן שיזכיר הכתוב היציאה הרצונית שהיתה בעצתם ולא הגזרה האלהית היתכן שיעזוב זכר היציאה האלהית ויכתוב היציאה הרצונית זה דבר בלתי נסבל כלל:

אשר אראך לא גלה לו מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת שכר על כל דבור ודבור וכו'. בב"ר אמר רבי יוחנן מארצך זו איפרכיאה שלך וממולדתך זו שכונתך ומבית אביך זו בית אביך אל הארץ אשר אראך ולמה לא גלה לו מיד כדי לחבב המצוה בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור ועל כל פסיעה ופסיעה הה"ד קח נא את בנך אמר ליה איזה בן אמר ליה את יחידך אמר ליה זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו אמר ליה אשר אהבת אמר ליה ואית תחומין במעייא אמר ליה את יצחק ולמה לא גלה לו מתחלה כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור דאמר רבי חונא בשם רבי אליעזר שהקדוש ברוך הוא מתהה ומתלה בעיניהם של צדיקים ואחר כך הוא מגלה להם טעמו של דבר כך אל הארץ אשר אראך על אחד ההרים אשר אומר אליך וקרא עליה את הקריאה אשר אומר אליך קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך כל זה בב"ר בפרשת לך לך ופרשת וירא ונראה מדבריהם שטעם מארצך וממולדתך ומבית אביך וטעם את בנך את יחידך אשר אהבת הם טעם אחד כדאמר רבי יוחנן כדי לחבב המצוה בעיניו ולתת לו שכר על כל דבור ודבור אבל טעם אשר אראך וטעם על אחד ההרים וטעם וקרא עליה את הקריאה הם טעם אחר כדאמר רבי חונא שהקדוש ברוך הוא מתהה ומתלה בעיניהם של צדיקים ואחר כך הוא מגלה להם טעמו של דבר ורש"י שערב אשר אראך עם קח נא את בנך אינו רוצה לומר למה לא גלה לו מיד לומר אל ארץ כנען אלא למה לא גלה לו מיד לומר לך לך אל הארץ אשר אראך אבל האריך ואמר מארצך וממולדתך ומבית אביך אלא לחבב את ארצו בעיניו כדי שיתן לו שכר על כל דבור ודבור ועל כל פסיעה ופסיעה פירוש על כל חבוב וחבוב שחבב לו את ארצו כי כפי רבוי החבובים שיש לו ברבוי התארים האלה ככה הוא צערו בעזיבת המקום ההוא וככה הוא שכרו על כל פסיעה ופסיעה שפוסע בעזיבתה כי לפום צערא אגרא והשתא אתי שפיר הא דכתב רש"י אחריו מיד כיוצא בו את בנך כו' שלא גלה לו מיד לומר קח נא את יצחק אבל האריך לומר את בנך את יחידך אשר אהבת כדי לחבב את בנו בעיניו בכל אלה התארים שיתן לו שכר על כל דבור ודבור דהיינו על כל חבוב וחבוב שיש לו בריבוי התוארים הללו כי כפי רבויים ככה הוא צערו בזביחתו והפסדו ממנו ולפום צערא אגרא אבל במה שלא גלה לו המקום מיד אבל העלימו ואמר לו אשר אראך וכן על אחד ההרים אשר אומר אליך אינו רוצה לומר כדי לחבב המקום בעיניו דמה רבוי שכר יש לו בחבובו אדרבה אפכא מסתברא שרוב חבובו גורם מיעוט לשכרו כי מי שננזר עליו לצאת מארצו ללכת אל מקום מחובב לו אינו מצטער בעזיבתו אלא מי שנגזר עליו לצאת מארצו ללכת אל מקום שנוי לו או אפילו אל מקום שהוא בלתי מחובב ולא שנוי לו ולכן לא א"ר חונא גבי על אחד ההרים אשר אומר אליך וגבי אל הארץ אשר אראך וגבי וקרא עליה את הקריאה כדי לחבבה בעיניו כמו שאמר רבי יוחנן גבי מארצך וממולדתך וגבי את בנך את יחידך אבל אמר שהקב"ה מתהה ומתלה בעיניהם של צדיקים ואתר כך מגלה להם טעמו של דבר כי כשמעלים להם הדבר מתחלה הם מצטערים עליו ובזה מתרבה שכרם אבל מה שכתב אחר כיוצא בו את בנך כו' כיוצא בו על אחד ההרים אשר אומר אליך כיוצא בו וקרא עליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך אינו אלא לענין נתינת השכר על רבוי צערו כמו שברבוי הצער שמקבל ברבוי תארי חבוב הדבר הנפסד ממנו מתרבה שכרו כפי רבוי צערו ככה ברבוי הצער שמקבל בהעלמת הדבר שעתיד להאמר לו ושעתיד להגיע לו מתהה ומתלה לו מתרבה שכרו תדע שהרי רש"י עצמו כתב בפ' וירא גבי אשר אהבת את יצחק ולמה לא גלה לו מתחלה כדי לחבב עליו את המצוה וליתן לו שכר על כל דבור ודבור ואלו גבי על אחד ההרים דכתיב בתריה נתן טעם אחר ואמר הקב"ה מתהה הצדיקים ואחר כך מגלה להם וכל זה כדי להרבות שכרן וכן אל הארץ אשר אראך וכן ביונה וקרא עליה וגו' משמע שאין טעמו של זה כטעמו של זה: