מזרחי · בראשית · פרק 5 · פסוק 29

ינחמנו ינח ממנו את עצבון ידינו. דאם לא כן ויקרא את שמו מנחם מיבעי ליה לא נח שהוא מגזרת מנוחה וכך אמרו בבראשית רבה לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם לא הוה צריך קרא למימר אלא זה יניחנו או נחמן לאמר זה ינחמנו אלא בשעה שברא הקב"ה לאדם הראשון השליטו על הכל הפרה נשמעת לחורש והתלם לחורש וכיון שחטא המרידן עליו הפרה לא היתה נשמעת לחורש התלם לא היה נשמע לתורש וכיון שעמד נח נחו נאמר כאן ניחה ונאמר להלן ניחה למען ינוח שורך וחמורך מה ניחה דלהלן ניחת שור אף ניחה דהכא ניחת שור ומניין היו יודעין שזה ינחמנו ממעשנו וכי למך נביא היה אמר רבי שמעון בן יהוצדק למודים היו שבשעה שאמר לו הקב"ה לאדם ארורה האדמה בעבורך אמר לפניו רבונו של עולם עד מתי אמר לו עד שתוליד אדם מהול כיון שנולד נח מהול מיד ידעו ואמרו זה ינחמנו ממעשנו שקודם שנולד זה היו זורעים חטים וקוצרין קוצים שעורים וקוצרים דרדרים וכיון שנולד זה חזר העולם ליישובו ולא עוד אלא עד שלא נולד זה לא היו הבהמות נעבדים הסוס לא היה נרכב השור לא היה חורש החמור לא היה נטען והיו עושים מלאכה בידיהם וכשנולד זה התקין להם מחרשות ומזלגות וקרדומים וכל כלי מלאכה ושעבד להם כל בהמה וחיה כו'. ומה שהוצרך לפרש ומעצבון ידינו את עצבון ידינו הוא מפני שפירש ינחמנו ינח ממנו ויצטרך פעול בהכרח כי לא יתכן לפרשו מן הקל כמו וינח ביום השביעי כי מה טעם לומר ינח ממנו מעצבון ידינו אבל מלת ממעשנו אי אפשר לפרש' את מעשנו כי המנוחה היא הפך התנועה שהוא המעשה ולא יקבל ההפך הפכו ולכן לא יתכן לומר יניח ממנו את מעשנו רק פירושו יניח ממנו את עצבות ידינו מהצער שהיינו מצטערין ממעשנו בחרישה ובקצירה ודומיהם והוא מקרא מסורס כאילו אמר זה יניח ממנו את עצבון ידינו ממעשנו ואמר מעצבון ידינו שפי' את מקצת עצבון ידינו מפני שגם אחר זה אי אפשר בלא עצבון ידים אבל הוי"ו של ומעצבון אינו מתישב לפי' הזה כלל: