מזרחי · בראשית · פרק 5 · פסוק 32

כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו. בב"ר דכתיב אחי יפת הגדול ופרש"י הגדול שב אל יפת לא אל שם והוכיח זה מן המקראות ומה שהוצרך לתת טעם איחור הולדתו מכל שאר אנשי דורו כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשים בעת המבול ולא הספיק לו מה שאמר מפני שאם הי' מוליד קודם היותו בן ת"ק אם היו רשעים יאבדו במי המבול וזה רע לצדיק ואם היו צדיקים היה מטריחו לעשות תיבות הרבה לפיכך כבש מעיינו ולא הוליד עד בן ת"ק שנה הוא מפני שבזולת זה עדיין יש לטעון מה הרויח נח בהמתנתו עד ת"ק שנה עדיין הקושיא במקומה עומדת שאם יהיו רשעים יאבדו במים וזה רע לצדיק ולפיכך השיב ואמר שמבן חמש מאות שנה ומעלה כל הנולדים לו לא יהיו בני עונשין ואם תאמר בב"ר נחלקו ר' יודן ורבי נחמיה רבי יודן אמר מה טעם כל דורו מוליד למאה שנה ולמאתים שנה ונח הוליד בת"ק שנה אמר הקדוש ב"ה אם רשעים הם יאבדו במבול ורע לצדיק ואם צדיקים הם אטריח עליו ויעשה תיבות רבות וכבש מעיינו ולא הוליד עד בן ת"ק שנה ורבי נחמיה אמר אפי' יפת היותר גדול לכשיבא המבול אינו בן מאה שנה הראוי לעונשין ורש"י ז"ל איך ערב דברי שניהם וכתבן בשם רבי יודן יש לומר שרש"י ז"ל סובר שרבי יודן מודה לר' נחמיה שמבן ת"ק שנה ומעלה כל הנולדים לו אינן בני עונשין דאם לא כן עדיין הספק במקומו עומד שאם יהיו רשעים יאבדו במבול ורע לצדיק אלא שרבי נחמיה חולק על רבי יודן ואומר קודם חמש מאות שנה כל הנולדים היו בספק רשעים ולפיכך כבש מעיינו עד בן חמש מאות שיצאו מכלל ספק רשעים לא שאם היו צדיקים היה מטריחו בתיבות רבות כי אין חשש מזה ולפיכך ערב דברי ר' נחמיה עם דברי ר' יודן מכיון שבדברי ר' נחמיה אין בם מחלקות כלל ששניהם שוים שהפחותים ממאה שנה אינן בני עונשין: