מזרחי · שמות · פרק 21 · פסוק 16

לפי שנאמר כי ימצא איש גונב נפש אין לי אלא איש שגנב נפש אשה או טומטום או אנדרוגינוס שגנבו מניין ת"ל וגונב איש. תימא דגבי קראי דמכה איש ואיש כי יכה אמאי לא דריש הכי לומר לפי שנאמר ואיש כי יכה אין לי אלא איש שהכה אשה או טומטום או אנדרוגינוס שהכו מניין ת"ל ומכה ועוד גבי קראי דמכה איש ואיש כי יכה דדריש אילו נאמר ומכה איש שומע אני אפילו קטן שהכה יהא חייב תלמוד לומר ואיש כי יכה ולא קטן שהכה אמאי לא דריש נמי גבי קראי דוגונב איש וכי ימצא איש גונב הכי לומר אילו נאמר וגונב נפש שומע אני אפילו קטן שגנב נפש יהא חייב ת"ל וכי ימצא איש גונב ולא קטן שגנב אבל במכילתא שלפנינו כתוב בו וגונב איש אף הקטן במשמע ת"ל וכי ימצא איש גונב נפש מאחיו להוציא את הקטן ונראה שלא היה כתוב זה במכילתא של רש"י ז"ל דאל"כ למה השמיטו ומ"מ התימה הראשון במקומו עומד. ושמא י"ל שהתנא לא בא לפרש כל הדינים היוצאי' מן המקראות ההם עד שיודיע הכל רק לתקן ייתור המקראות וכשהודיע לנו מקצת מהדינין שגלה זה מה שחסר מזה ולפיכך הוצרכו שני המקראות די אך קשה היכי תיסק אדעתין למעט אשה וטומטום שגנבו איש אדאצטריך קרא דוגונב לרבות אשה וטומטום שגנבו והא בפ"ק דקדושין שנינו כל מצות לא תעשה בן שהזמן גרמ' בין שלא הזמן גרמ' אחד אנשים ואחד נשי' חייביין חוץ מבל תשחית ובל תקיף ובל תטמא למתים ואמרו בגמרא מה"מ אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וי"ל דהא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה אינו אלא היכא דכתיבא האזהרה בלשון זכר דה"א דוקא זכרים בכלל האזהרה ולא הנקבות קמ"ל קרא דאיש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם להשוות אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דהתם איכא למימר הא דנקט לישנא דזכר אורחא דמילתא הוא לדבר בלשון זכר ולא בלשון נקבה אבל היכא דכתיב איש כמו איש כי יכה ואיש כי ימצא גונב דהוה מצי למימר האזהרה בלשון גונב ומכה שכולל זכר ונקבה וכתי' איש עכ"ל שלא נכתב איש אלא למעט או את אשה או את הקטן או את שניהם כשחזר וכתב האזהרה במקום אחר בלשון גונב ומכה שכולל זכר ונקבה ע"כ לפרושי דקרא דוגונב ומכה לרבויי אשה שהיא בת עונשין וקרא דאיש למעט את הקטן שאינו בר עונשין:

ונמצא בידו שראו עדים שגנבו ומכרו כבר קודם מכירה. הרמב"ן ז"ל טען ואמר ולא הבוניתי זה שאם ללמד שיראוהו עדים בידו קודם המכירה וכי תעלה על דעתך שיהא זה נהרג עליו עד שיראו עדים שגנב ומכר ודי במה שאמר וגונב איש ומכרו בעדים והמציאה בידו אינה ראיה גמורה אבל הכתוב הזה ללמד על מה ששנינו הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסו לרשותו ואמרו בבריתא גנבו ולא מכרו מכרו ועדיין היא ברשותו פטור כו'. ולא הבינותי טענתו בזה מה היא כי למה לא יפרש דברי הרב שאמר ונמצא בידו קודם מכירה שבא ללמד מה ששנינו הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסו לרשותו ולכך אמר שצריך שיעידו העדים שגנבו והכניסו לרשותו קודם המכירה ואחר כך מכרו לאחרים ואז הוא חייב אבל אם העדים מעידים שגנבו ומכרו והגנ' לא הכניסו הגנב לרשותו כדפירש רש"י בפירושו' בגמרא או שגנבו והכניסו לרשותו ועדיין לא מכרו או שגנבו ומכרו ואחר כך הכניסו לרשותו פטור: