מזרחי · שמות · פרק 31 · פסוק 18

ויתן אל משה אין מוקדם ומאוחר בתורה מעשה העגל קודם לצווי מלאכת המשכן ימים רבים וכו'. שאי אפשר לומר שצווי השם למשה על מלאכת המשכן היה קודם מעשה העגל וצווי משה לישראל על המשכן היה אחר שנתרצה על מעשה העגל שאם כן איך ידע משה אם נתרצה הקב"ה לישראל על דבר המשכן עד שצוה אותם על נדבת המשכן שמא לא נתרצה רק על נתינת הלוחות לישראל שנאמר לו בפירוש פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים מפני קיום הדת שלא היה אפשר לדחותן מן הדת אחר שכבר נתגיירו וקבלו עליהן עול התורה והמצות שאף על פי שחזרו לסורן הראשון הרי הן כישראל שנשתמד שהוא כישראל לכל דבריו כדאיתא בפרק החולץ אבל לעשות גם המשכן לשכון בתוכם שהיא חבה יתרה לא שהרי לא מחל להם רק שלא לכלותם יחד ולא מחילה גמורה כדכתיב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם שאין פורענות באה לישראל שאין בה מפורענות עון העגל כדכתב רש"י ז"ל ואע"פ שהסכים השם ללכת בקרבם להנהיגם בעצמו ובכבודו ולא ע"י מלאך לא יחוייב מזה שישרה שכינתו בתוכם כעניין שצוהו תחלה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שהרי גם קודם המשכן כבר היה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש ועם כל זה לא היה משרה שכינתו בתוכם וא"כ איך סמך משה על המחילה הזאת שנתרצה לישראל בי"ה לצוות' על נדבת המשכן לפיכך חייבו מזה שגם צווי השם למשה במלאכת המשכן לא היה רק אחר מעשה העגל ופרשת העגל קודמת בהכרח מצווי השם למשה למלאכת המשכן ואין מוקדם ומאוחר בתורה וזהו שכתב רש"י גבי ודבר יי' אל משה פנים אל פנים וגו' ושב אל המחנה בעשרה בתשרי נתרצה הב"ה לישראל ואמר לו סלחתי כדבריך ומסר לו לוחות אחרונות וירד והתחיל לצוותו על מלאכת המשכן ומה שלא הביא ראיה על קדימת מעשה העגל לצווי מלאכת המשכן ממה שקדם מעשה העגל מירידתו מן ההר שהיא ראיה גמורה על קדימת העגל מצווי השם למלאכת המשכן אפילו אם הי' הצויי בעת רדתו מן ההר אבל הביא ראיתו מי"ז בתמוז שנשתברו הלוחות כו' וחייב מזה שאחר שהשם היה כעוס עמהם לא יתכן שיצום אז על מעשה המשכן לשכון בתוכם וכן מה שהוסיף עוד אחר מאמר שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות ואמר ובי"ה נתרצה הב"ה לישראל ולמחרתו התחיל לצוות על נדבת המשכן הוא מפני שאמר שקדימת מעשה העגל לצווי מלאכת המשכן היה ימים רבים ורבוי הימים אינו יוצא לא ממה שקדם מעשה העגל מירידתו מן ההר ולא ממה שנשתברו הלוחות לבדו אלא מהרכב' שניהם ממה שנשתברו הלוחות בי"ז בתמוז וממה שנתרצה הב"ה לישראל בי"ה שביניהם פ' יום אך מה שהוסיף עוד לומר והוקם המשכן באחד בניסן ואין מזה ראיה כלל לא על קדימת מעשה העגל מצווי המשכן ולא על רבוי הימים שעברו מזמן מעשה העגל על צווי מלאכת המשכן צ"ע:

לדבר אתו החקים והמשפטים שבו אלה המשפטים. לא דברי המשכן והשבת הכתובים לעיל מיניה דדברי המשכן והשבת אחר מעשה העגל נאמרו כדלעיל ולכן זאת הפרשה דבקה בסוף פרשת משפטים דכתיב ביה ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום ומ' לילה ודלא כר' ישמעאל דאמר ואלה המשפטים וי"ו מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני שפירושו מה הדברות נאמרו בקולות וברקים במעמד כל ישראל אף משפטים כך כדפרישית: