מזרחי · דברים · פרק 17 · פסוק 6

מה שנים עדות אחת אף שלשה עדות אחת ואין נעשין זוממין עד שיזומו כלן. כיצד היו עדים שלשה או אפילו מאה אם העידו בב"ד זה אחר זה והעיד כל אחד מהם אחר חבירו בתוך כדי דבור והוזמו מקצתן אינן נענשין עד שיזומו כלן מפני שכלן עדות אחת הן וחשובין כשנים וכמו שאם הוזם האחד מן השנים אינו נענש עד שיזומו שניהם כך אם הוזמו מקצתן אף על פי שהוזמו שנים או יותר אינן נענשים עד שיזומו כלן וכן אם היו העדים שלשה או אפי' מאה והעידו בב"ד זה אחר זה אם העיד כל אחד מהם בתוך כדי דבור חבירו והוה אחד מהם פסול נפסלו כלן ונתבטלה עדותן מפני שכלם חשובים כשנים וכמו שאילו היה האחד מהשנים קרוב או פסול נתבטלה עדותן כך אם היה עדים מאה ונמצא האחד מהם קרוב או פסול נתבטלה עדותן אם כן מה שנחשבו השלשה כשנים לעדות אחת הוא שלענין הזמה אינן נענשי' עד שיזומו כלן ואין אומרין יענשו העדים שהוזמו והשאר ינצלו אלא ינצלו כלם ולענין בטול עדותן היא מתבטלת כלה אפילו בבטול האחד מהם ואין אומרים אף על פי שנתבטל האחד מהם תתקיים העדות עם השנים הנשארים אלא בטלה כלה ומה שכתב ואין נעשין זוממין עד שיזומו כלן אחר מאמר שלשה עדות אחת אינו ביאור לעדות אחת דאם כן ה"ל למכתב שאין נעשים זוממין בשי"ן לא ואין נעשין זוממין בוי"ו ועוד למה לא אמר גם כן שנמצא א' מהם קרוב או פסול בטלה העדות כולה אלא ה"ק אף שלשה עדות אחת שאם בעלה מקצתה בטלה כלה שמאחר שהשלשה חשובים כשני' הנה כמו שאם נתבטל האחד מהשנים בטלה עדותן כך אם נתבטל האחד מהשלשה בטלה כלה שזהו המובן ממאמר אף שלשה עדות אחת ואחר כך הוסיף עוד לומר ואין נעשין זוממין עד שיזומו כלם פי' וגם אין נעשין זוממין עד שיזומו כלם אבל הרמב"ן ז"ל חשב שהרב ז"ל לא כיון באף שלשה עדות אחת אלא לענין ההזמה שאין נעשין זוממין עד שיזומו כלן ולכן הוכרח לומר וכן אם נמצא אחד מהם קרוב כו' לומר שאף לעניין זה אמרו רז"ל אף שלשה עדות אחת ואין הדבר כן דא"כ ה"ל למכתב שאין נעשין זוממין בשי"ן לא בוי"ו: