מזרחי · דברים · פרק 17 · פסוק 8

כי יפלא כל הפלאה לשון הבדלה פרישה שהדבר נבדל ומכוסה ממך. אומר תחלה שהוא לשון הבדלה ופרישה ואח"כ חזר ואמר שהדבר נבדל ומכוסה ממך מפני שהמכוון מכי יפלא ממך הוא מעניין כסוי שנעלם ומכוסה ממך אלא שעם כל זה לא יצא מפי' המלה שהוא מלשון הבדלה ופרישה כי כל הנעלם ומכוסה ממנו נבדל ונפרש ממנו:

בין דם טמא לדם טהור בין דין זכאי לדין חייב בין נגע טמא לנגע טהור. אין זה פי' מלת בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע שהרי בספרי ומייתי לה בפ' אלו הן הנחנקין שנו בין דם לדם בין דם נדה לדם יולדת לדם זיבה בין דין לדין בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות בין נגע לנגע בין נגע אדם לנגעי בתים לנגעי בגדים לא בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור ולא בין דין לדין בין דין זכאי לדין חייב ולא בין נגע לנגע בין נגע טמא לנגע טהור רק הוא פי' כי יפלא שנבדל ומכוסה ממך בדמים בין בדם נדה בין בדם יולדת בין בדם זיבה הוא בין דם טמא לדם טהור ובדינים בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות בין בדיני מכות הוא בין דין זכאי לדין חייב ובנגעים בין בנגעי אדם בין בנגעי בגדים בין בנגעי בתים הוא בין נגע טמא לנגע טהור ומה שהכריחו לפרש שהמכוס' הוא בין דם טמא לדם טהור בין דין זכאי לדין חייב בין נגע טמא לנגע טהור ולא בין דם נדה לדם יולדת לדם זיבה כו' כפי נוסח הברייתא הוא מפני שאם יהיה המכוסה כפי נוסח הברייתא מאי בין דם נדה לדם יולדת דקאמר מאי נפקא מינה אם הדם הוא של נדה או של יולדת ואיך יתכן שיפול ספק בנגעים אם הוא נגע נגע אדם או נגע בגד או נגע בית הילכך עכ"ל דהכי פירושה אם נולד ספק בין בדם נדה בין בדם יולדת בין בדם זיבה אם הוא דם טמא או דם טהור ובין בדיני ממונות בין בדיני נפשו' בין בדיני מכות אם הוא דין זכאי או דין חייב וכן כולם פירוש בפרק אלו הן הנחנקין בין דם נידה לדם נידה לדם זיבה שנחלקו בדם נדה או בדם לידה או בדם זיבה ובין נגע לנגע שנחלקו בנגעי אדם או בנגעי בגדים כאילו אמר שהמופלא ממך בין בדם נדה בין בדם זיבה מחמת שנחלקו בה חכמי העיר הוא בין דם טמא לדם טהור וכן כלם וזהו שכיון רש"י פה שלא הזכיר בפירושו בין דם טמא לדם טהור מפני שאין זה פירש בין דם לדם אלא פירוש כי יפלא ופרק אלו הן הנחנקין גם כן לא הזכירו בלשונו בין דם לדם אלא בין דם נדה לדם לידה ופירש עליו שנחלקו בדם נדה או בדם לידה או בדם זיבה ונחלקו הוא פי' כי יפלא כי הפלא הוא אחר החלוק והוצרכו לפ' הבריתא דקתני בין דם נדה לדם יולדת לדם זיבה בבי"ת במקום למ"ד מפני שהבי"ת מורה על מקום המחלוקת שבין החכמים שהיה בין בדם נדה בין בדם יולדת בין בדם זיבה וכן כאילו אמר בין דם בדם בין דין בדין בין נגע בנגע כמו שפי' הרמב"ן ז"ל לדעת בעלי המדרש הזה:

דברי ריבות שיהו חכמי העיר חולקין בדבר זה מטמא וזה מטהר זה מחייב וזה מזכה. וההפרש שבין זה הספק ובין כי יפלא ממך בין דם לדם וגומר הוא ששם היה הספק בדם עצמו אם הוא טמא או עהור ובדין עצמו אם הבעל הריב הזה חייב או זכאי אבל כאן הספק הוא על דברי חכמי העיר שהאחד מזכה ואחד מחייב על מי ראוי לסמוך או שבתחלה סתם כי יפלא ואחר כך פירש דברי ריבות שזה מטהר וזה מטמא ואין זה אלא לפי פשוטו אבל בספרי שנו דברי אלו ערכין חרמין והקדשות ריבות זו השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע כי פי' דבריהם הדברים התלויים בדבריהם והם הערכי' והחרמין וההקדשו' שבאין וחלין על ידי דבור הפה וריבות זה השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע פרש"י השקאת סוטה שהוא על ידי ריב שקנאו לה בעלה ועריפת עגלה שהחלל ע"י מריבה וטהרת מצורע שאף הנגעים ע"י ריב של לשון הרע באין ובכל אחד מאלה נפל המחלוקת לחכמים: