מזרחי · ויקרא · פרק 25 · פסוק 15

במספר שנים אחר היובל תקנ' זהו פשוטו לישב המקר' על אופניו על האונאה בא להזהיר כשתמכור או תקנה קרקע דע כמה שנים יש עד היובל ולפי השנים ותבואת השדה שהיא ראויה לעשות ימכר המוכר ויקנה הקונה. פירו' האי קרא דבמספר שני' הוא מה שפירש אחריו לפי רוב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו אלא שבתחלה דבר דרך כלל ואח"כ פירש ואמר לפי רוב השנים כו' והוא דבק עם אל תונו ואע"פ שהפסוק הראשון מורה על השנים שעברו אחר היובל ובפסוק הבא אחריו מורה על השנים הנשארות שעברו אחר היובל רש"י ז"ל פירש שניהם על מספר השנים הנשארות עד היובל מפני שהקונה והמוכר אינם מביטים רק השנים הנשארים עד היובל וכפי מספרם יהיה השויון לא השנים שעברו מהיובל עד עת הקנין והמכ' כי מה להם ולשנים שכב' עברו רק הכתוב תפש השני' שעברו אחר היובל תמורת השני' שנשארו עד היובל מפני שמתחייב זה מזה כי כפי רבוי מספר השנים שאחר היובל ומיעוטן ככה יהיה רבוי מספר השני' הנשארות עד היובל ומיעוטן שאם מספר השני' שעברו אחר היובל הוא מספר רב יהיה מספר השנים הנשארות עד היובל מספר מעט ואם מספר השנים שעברו אחר היובל הוא מספר מעט יהיה מספר השנים הנשארות עד היובל מספר רב אי נמי ה"ק כמספר השנים הנשארות שאחר היובל שהן הנשארות עד היובל תקנה מאת עמיתך:

ורבותינו דרשו מכאן שהמוכר שדהו אינו מותר לגאול פחות משתי שנים. פירוש האי קרא דבמספר השנים אינו דבק עם המקרא הבא אחריו שהוא לפי רוב השנים תרבה מקנתו ולפי מעוט השנים תמעיט מקנתו כפי פשוטו של מקרא שבתחלה אמר דרך כלל ואחר כך פרט ואמר לפי רוב השנים תרבה מקנתו וגומר ולא שהוא דבק עם אל תונו דלעיל מיניה דההוא מיירי בדבר הנקנה מיד ליד כדמשמע מאו קנה מיד עמיתיך וזה מיירי בקרקעות כדמשמע משני תבואות ימכר לך אלא מילתא באנפי נפשה היא ולפיכך אמרו אין אונאה בקרקעות שאין זה דבק עם אל תונו דאל תונו אדלעיל מיניה קאי או קנה מיד עמיתך דהיינו דבר הנקנה מיד ליד אל תונו לאפוקי קרקעות וקרא דבמספר השנים עד שני תבואות ימכור לך בגואל קמיירי שאם בא לגאול אינו מותר לגאול לפחו' משתי שנים כדתנן בערכין בפרק המוכר שדהו המוכר שדהו בשעת היובל פירוש בזמן שהיובל נוהג אינו מותר לגאול לפחות משתי שנים כמספר שני תבואות ימכר לך ופרש"י אבל לאחר שתי שנים אם בא לפדות פודה בעל כרחו של לוקח ונותן לו לפי מה שמכר' כדכתיב וחשב את שני ממכרו שמחשב כמה שנים עברו משמכרה עד היובל ומחלק הדמים לפי השני' כגון אם מכרה קודם היובל עשר שנים בעש' לטרין נמצא שמכר פירות של כל שנה ושנה בליטרא אחת שהרי סתם מכירה אינה אלא עד היובל הלכך אם שהתה ביד הלוקח ה' שנים ואחר כך בא המוכר לגאלה מנכה לו הלוקח ה' ליטרין ליטרא לכל שנה שאכלה שנאמר במספר שני תבואות ימכור לך שתי שנים הראויין לתבואה תשהה ביד הלוקח ואפילו יש באותן שני שנים ג' תבואות כגון שנמכרה לו בקמותיה דהיינו אותה תבואה העומד בה בשעת קנייה ושתי תבואות בשתי שני' שהיא בידו דשני אינו יוצא מידי פשוטו עד שנדרוש בו שתי תבואות ולא שלש שאע"פ שרז"ל דורשין אותו שתים היינו משום דשנים תרתי משמע דמיעוט רבים שנים אבל לעולם שני מלשון שנים הוא כאילו אמר שנים של תבואות שפירושו שתי שנים הראויות לתבואה וזהו ששנינו בפ' המוכר שדהו היתה שנה של שדפין של ירקון של שביעית אינה עולה מן המנין והא דקאמר אינו מותר לגאול לומר לך דאסורא נמי איכא אם יגאל קודם שתשהה שתי שנים ביד הלוקח שכך דקדקו בגמרא בהדיא אינו גואל לא קתני אלא אינו מותר לגאול ש"מ איסור נמי איכא ולפי זה יהיה פירוש המקראות הללו כן וכי תמכרו ממכר מטלטלין הנתנין מיד ליד אל תונו איש את אחיו וכי תרצו לגאול את הקרקעות המכורות לא תגאלו אלא אם שהו ביד הלוקח שתי שנים אחר היובל ושיהיו שתי שנים של תבואות ולא של שדפון או של ירקון או של שביעית ואותן השתי שנים שצריך לשהות ביד הלוק' בין סמוך ליובל שעבר דהיינו מיד אחר היובל בין מופלג כגון אם קנה אותה הלוקח אחר עשר שנים מהיובל או אחר ב' שנים דכתיב לפי רוב השנים כדתניא בתורת כהנים מופלג מן היובל מניין ת"ל לפי רוב השנים כו':