מזרחי · ויקרא · פרק 22 · פסוק 22

עורת שם דבר של מום עורון בלשון נקבה. פי' אין עורת תואר לנקבה שהרי כל הענין הזה בלשון זכר הוא רק הוא שם דבר כמו עורון אלא ששם עורון הוא בלשון זכר ושם עורת הוא בלשון נקבה על משקל מצבת כמו צדקה וצדק אבל החכם רבי אברהם פירש שהוא שם תאר לעין כאילו אמר מי שעינו עורת:

או שבור שלא יהיה שבור. אמר זה מפני שכשהמום שם דבר כמו עורון נופל עליו לשון לא יהא בו וכשהמום שם תאר אינו נופל עליו רק לשון לא יהיה ולכן בעורת שהוא שם דבר אמר לא יהא בו מום של עורת ובשבור שהוא שם תאר הוכרח לשנות ולומר לא יהיה במקום לא יהיה בו כאילו אמר לא יהיה בו עורת או לא יהיה שבור:

חרוץ ריס של עין שנסדק או שנפגם שפתו שנסדק' או שנפגמ'. כי פי' חרוץ חתוך או כרות כמו בחריצות הברזל ומפני שהסדיק' והפגימ' שהם מענין חתוך וכריתה יתכן שיהיה בריס העין או בשפתו אמרו רז"ל חרוץ ריס של עין שנסדק או שנפגם שפתו שנסדקה או שנפגמה:

גרב מין חזזית וכן ילפת כמו וילפת שמשון שאחוזה בו עד יום המיתה שאין לה רפואה. כבר כתב רש"י ז"ל במומי הכהנים שנכתב שם או גרב או ילפת שגרב וילפת מיני שחין הם גרב זה החרס כו' ושם הארכתי בפירושו:

לא תקריבו ג' פעמים להזהיר על הקדשן ועל שחיטתן ועל זריקת דמן. הא מילתא לא אתיא כרבי יוסי בר יהודה דדריש מלא תקריבו השלישי להזהיר על קבלת דמן ואמר לא תקריבו השלישי למה נאמר אי משום בל תקדיש הרי כבר אמור אי משום בל תשחט הרי כבר אמור אי משום בל תזרוק את הדם הרי כבר אמור אי משום בל תקטיר את החלבים הרי כבר אמור אי משום בל תקטיר מקצת החלבים הרי כבר אמור הא אינו אומר כאן לא תקריבו אלא משום בל תקבל את הדם אלא לת"ק דמפיק לזריקת דמים מלא תקריבו הג' דההיא דעל המזבח הקשו אותה בפרק קמא דתרומה ואמרו אורחיה דמקרא דמשתעי הכי והסמ"ג נתעורר בזה ואמר ורש"י ז"ל פירש ואמר בפירו' החומש ג' לא תקריבו כתובים בפרשה להזהיר על הקדשן ושחיטתן וזריקת דמן ובת"כ דורש זריקת הדם מעל המזבח ובתמורה מקשה לה ואומר כי על המזבח אורחיה הוא ולא בא לזריקת דם וזריקת הדם מלא תקריבו הג' הוא דמפיק לה: