שרוע אבר גדול מחברו. כי פירוש שרוע עודף מגזרת קצר המצע מהשתרע וזהו שדרשו רז"ל בת"כ שרוע זה שנשמטה ירכו שנמשך רגלו למטה והוא עודף:
קריאה במקור
מזרחי · ויקרא · פרק 22 · פסוק 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וקלוט פרסותיו קלוטות. פי' שפרסת רגלו דומה לשל סוס ולשל חמור:
נדבה תעשה אותו לבדק הבית. משום דהוי קדושת דמים שנמסרו דמיו לצורך הבית:
ולנדר לא ירצה למזבח. בת"כ אי זהו הקדש בא לרצות הוי אומר זה הקדש מזבח א"ת למה כנה הכתוב לקדשי בדק הבית בשם נדבה ולקדשי מזבח בשם נדר והלא בכל אחד מהם נופל נדבה ונדר דבקדשי בדק הבית אם אמר יהא זה לבדק הבית דהוי נדבה או אם אמר הרי עלי להכין כך וכך לבדק הבית דהוי נדר שניהם מותרין אע"פ שהן בעלי מומים מפני שהן קדושת דמים שנמכרין ודמיהן לצורך הבית ובקדשי מזבח נמי בין אם אמר הרי זו עולה בין אם אמר הרי עלי עולה שהאח' מהם נדר והאח' נדבה שניהם אסורין מפני שאין בעלי מומין קרבין למזבח כבר תרץ הרמב"ן ז"ל כי בעבור שרוב הנדבות לבדק הבית כמו שאמר במשכן כל נדיב לב הביאו ובמקדש ביושר לב התנדבתי והרבה מקראות כמו אלה והטעם מפני שאין בענין בדק הבית חיוב רק נדבת נפש לפיכך כל מקום שיזכיר נדבה סתם היא לבדק הבית עד שיפרש בו לעולה או לזבח שלמים והנדר יאמר סתם בקדשי המזבח נדרי ליי' אשלם עלי אלהים נדריך אשלם ונכון הוא אבל זהו דבר תימא היכי פרש"י ז"ל נדבה לבדק הבית ולנדר למזבח דמשמע לבדק הבית דוקא בדרך נדבה ולא בדרך נדר ולמזבח דוקא בדרך נדר ולא בדרך נדבה והלא בת"כ ובפרק קמא דתמורה שנו נדבה תעשה אותו לבדק הבית מניין אף לנדר תלמוד לומר ולנדר לא ירצה אלו קדשי מזבח אין לי אלא נדר למזבח נדבה מניין תלמוד לומר נדבה ולנדר לא ירצה רבי אומר ממקומו הוא מוכרע ולנדר לא ירצה אי זה קדש מרצה זה קדש מזבח דכתיב ונרצה לו לכפר עליו ומפר' בגמרא מאי בינייהו נסכים א"ב ת"ק סבר אפילו הקדישו לדמי נסכים מחייב ורבי סבר להרצאת גופו הוא דלקי אבל לדמי נסכי' פטור ופרש"י ז"ל תלמוד לומר ולנדר והכי נדרש נדבה תעשה אותו ולנדר כלומר וכן לנדר אין לי אלא נדר למזבח דנדר סמיך ללא ירצה ושמעינן מינ' אי נדר ואמר הרי עלי עולה לא יביא בעלת מום נדבה מניין שאין רשאין לומר על בעלת מום הרי הן למזבח ת"ל נדבה ולנדר לא ירצה והכי נדרש נדבה אשר תעשה אותו או נדר לא ירצה הרי לך בהדיא שאין הנדבה בלבד לבדק הבית והנדר בלבד למזבח אלא שניהם לזו ושניהם לזו כאילו אמר נדבה תעשה אותו וכן נדר לבדק הבית ונדבה וכן נדר לא ירצה למזבח שבזה הכל מודים ולא פליגי ת"ק ורבי אלא בנסכים ת"ק סבר אפי' לדמי נסכים מחייב דנסכים נמי מיקרבי לגבי מזבח ורבי סבר פטור דהאי לא ירצה בהרצאת גופו כתיב אבל לנסכים פטור ואם כן רש"י ז"ל שפיר' נדבה דוקא לבדק הבית ונדר דוקא למזבח דלא כמאן ושמא יש לומר שמפני שהוא רחוק מפשוטו של מקרא לדרוש שניהם לבדק הבי' ושניהם למזבח פי' האחד לבדק הבית והאחד למזבח ומהתימה על הרמב"ן ז"ל היאך תקן המקרא על דעת רש"י ז"ל ולא טען עליו כמנהגו לומר שאין זה ע"פ מדרש רבינו ז"ל או שמא י"ל דרש"י ז"ל לא כיון באמרו נדבה לבדק הבית ולנדר למזבח אלא להורות שנדבה תעשה מיירי לבדק הבית ולנדר לא ירצה מיירי למזבח שזהו אליבא דכ"ע כאילו אמר נדבה לבדק הבית תעשה אותו ולנדר למזבח לא ירצה ואין לעשותו אבל אם יעשה דרך נדר לבדק הבית או דרך נדבה למזבח בזה לא דבר רש"י ז"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341