מזרחי · שמות · פרק 21 · פסוק 28

אחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף. במכילתא אין לי אלא שור שאר בהמות מניין נאמר כאן שור ונאמ' בסיני שור מה שור האמור בסיני עשה בו כל הבהמות כשור אף שור האמור כאן עשה בו כל הבהמות כשור. פירוש ונאמר בסיני בדברות אחרונות ושורך וחמורך וכל בהמתך מה שור האמור שם עשה בו כל הבהמות כשור אף שור האמור כאן עשה בו כל הבהמות כשור אבל חיה ועוף לא הוזכרו בבריתא הזאת ורש"י שאמר אחד שור ואחד כל בהמה חיה ועוף מבריתא דפרק שור שנגח את הפרה הוא דמייתי לה דתניא רבי יוסי אומר משום רבי ישמעאל בדברות הראשונות נאמר ועבדך ואמתך ובהמתך ובדברות אחרונות נאמר שורך וחמורך וכל בהמתך והלא שור וחמור בכלל כל בהמה היו ולמה יצאו לומר לך מה שור וחמור האמור כאן חיה ועוף כיוצא בו אף כל חיה ועוף כיוצא בהן ומפרש בגמרא דקרא דוכל בהמתך דדברות אחרונות רבוייא הוא ולא מדריש בכלל ופרט לומר בהמתך דדברות הראשונות כלל שורך וחמורך דדברות אחרונות פרט וכל בהמתך הכתוב אחריו חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא אף כל דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא אבל עופות לא אלא רבוייא הוא וברבויי ומיעוטי הוא דדריש ליה ומאי רבי רבי כל מילי אפילו שלא כעין הפרט דהיינו כל בעלי חיים שאף עופות בכלל דאי כללא הוא לכתוב קרא ובהמתך כדכתב בדברות הראשונות מאי וכל בהמתך ש"מ רבויי הוא:

ממשמע שנאמר סקול יסקל איני יודע שהוא נבלה ונבלה אסור באכילה אלא מת"ל לא יאכל שאפי' שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה. וא"ת אימא היכא דשחטו לאחר שנגמר דינו שרי באכילה וקרא דלא יאכל להיכא דסקיל מסקל ולאסרו בהנאה הוא דאתא כדרבי אבהו דאמור כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכלו אחד אסור אכילה ואחד אסור הנאה במשמע עד שיפרוש לך הכתוב כו' אפילו למאן דלית ליה הא דרבי אבהו עכ"ל להנאה הוא דאתא באם אינו ענין לאכילה כבר תרצו בזה בפרק שור שנגח ד' וה' שורים אס"ד דהאי לא יאכל את בשרו לאסור הנאה לחודי' הוא לכתוב רחמנא לא יהנה אי נמי לא יאכל לחודיה את בשרו למה לי אלא לומר לך דאף על גב דעבדיה כענין בשר שחיטה בהכשר אסור באכילה דהשתא אצטריך קרא לאפוקי בלשון אכילה ואם תאמר נימא לעולם היכא דשחטו לאחר שנגמר דינו שרי באכילה וקרא דלא יאכל לבן פקועה שהרג את הנפש הוא דאתא דאף על גב דקי"ל כרבנן דרבי מאיר דאמרי בפרק המקשה אפילו בן חמש שנים וחרש בשדה שחיטת אמו מטהרתו ואינו צריך שחיטה אלא מדרבנן מ"מ כיון דמסקל סקלוה אמרה תורה לא יאכל וכ"ת הא לא מקרי שור הרי לעניין פטר חמור מקרי שה כדאיתא בפ' קמא דבכורות ובפ' בהמה המקשה ואפילו שחוט מוכח ביומא דמקרי פר וכל שכן בן פקועה כבר תרצו התוספות דמבשרו דקרא משמע אף על גב דשחטיה ועבדיה כעין בשר:

בהנאה מניין ת"ל ובעל השור נקי כו'. כדתניא בפרק שור שנגח ד' וה' שורים דלית ליה הא דרבי אבהו אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד אסור אכילה ואחד אסור הנאה במשמע אבל לרבי אבהו צריך לומר דקרא דבעל השור נקי מיבעי ליה לחצי כופר כשמעון בן עזאי או לדמי ולדות כרבי עקיבא: