מזרחי · שמות · פרק 21 · פסוק 29

והועד בבעליו לשון התראה בעדים. ובמכילתא שם והועד מגיד שאינו חייב עד שיתרו בו.

לפי שנאמר כי יגח אין לי אלא שהמיתו בנגיחה המיתו בנשיכה בדחיפה בבעיטה מניין ת"ל והמית. קרא יתירה הוא שכבר כתב לעיל מניה וכי יגח שור את איש או את אשה ומת וגו' ואחריו מיד ואם שור נגח הוא שפירושו אותו שהמית מת"ל עוד והמית אלא לרבות בכל מידי שהמית כשהן דומיא דקרן והן בעיטה נשיכה ודחיפה שאין הזיקן מצוי כקרן וכונתן להזיק כקרן ואין הנאה להזיקן כקרן ובדקתי בכל הנוסחאות ולא מצאתי בשום אחת מהן רביצה אלא נשיכה ודחיפה ובעיטה בלבד ולא ידעתי למה שהרי בריש פרק קמא דב"ק אמרו בהדיא תולדה דקרן מאי היא נגיפה נשיכה רביצה ובעיטה וכן שנו במכילתא שבכלל הנגיחה נגיפה רביצה בעיטה ונשיכה גם לא מצאתי בשום מקום שאלה הד' נתרבו מקרא דוהמית כמו שכתב הרב אלא בסתמא אמרו שבכלל הנגיחה נגיפה רביצה בעיטה נשיכה ורש"י פירש בהדיא בגמרא הטעם משום דהוו דומיא דקרן שכונתו להזיק ואין הנאה להזיקו ואין הזיקו מצוי תמיד ואם תאמר בשלמא נשיכה ובעיטה ורביצה דלא כתיבי בקרא אצטריך קרא דוהמית לרבויינהו אלא דחיפה בהדיא כתיבא בקרא דכתב כי יגוף ונגיחה היינו דחיפה כבר תרצו בגמרא דהאי נגיפה נגיחה היא ולא דחיפת הגוף ולגבי בהמה קרי לה נגיפה לפיכך פתח בנגיפה וסיים בנגיחה ואם תאמר ומ"ל לרז"ל לומר דנגיפה דכתיבא בקרא נגיחה היא ולא דחיפת הגוף ונגיפה מרבויא דוהמית נפקא אי משום דפתח בנגיפה וסיים בנגיחה אימא איפכא דנגיחה דכתיב' בקרא היינו נגיחת הגוף ונגיחה דקרן מרבויא דוהמית נפקא כבר הקשה רש"י הקושיא הזאת בריש ב"ק ותירץ דנגיחה אשכחן בהדיא דבקרן היא:

וגם בעליו יומת בידי שמים יכול בידי אדם ת"ל מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ולא על רציחת שורו. אבל במכילתא אמרו אתה אומר בידי שמים או אינו אלא בידי אדם כשהוא אומר אם כופר יושת עליו הא נותנין פדיון למומתי' בידי אדם והתורה אמרה ולא תקחו כופר לנפש רוצח הא אין נותנין פדיון למומתין בידי אדם אבל נותנין פדיון למומתין בידי שמים ורש"י ז"ל לא רצה לסמוך על הבריתא הזאת משום דבפ"ק דסנהדרין הקשו בה ואמרו אימא קטל איהו לא תיסגי ליה בממונא אלא בקטלא קטל שורו ליפרוק נפשיה בעמונא ומסיק התם אלא אמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה אמר קרא מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורג על רציחת שורו הא כיצד וגם בעליו יומת בידי שמים וכמוהו והזר הקרב יומת בידי שמים והמתרגם שתרגם יתקטל הוא מלשן חכמים שהקטלה בלשון חכמים נאמרת אף בידי שמים כמו ששנינו באבות ודלא יליף קטלא חייב: